מה מצא חן בעיני בתערוכה בבית אריאלה?/ליאן רם

בין הקהל הגדול והמרגש שגדש את בית אריאלה בפתיחת התערוכה "נשים מעלות סטטוס" שהתקיימה ביום שלישי השבוע (18/3/14) היתה הפעילה הפמיניסטית ליאן רם, ממייסדות המגזין המקוון הנחשב "פוליטקלי קוראת", להלן כמה דברים שהעלתה בפייסוק שלה. תודה ליאן.

* זה אחרת לפגוש את אפרת, טל, חן, ורד, ופליאה פנים אל פנים מאשר במרחב הוירטואלי. פמיניזם חייב להיות גם בחוץ. לפחות הפמיניזם שלי.

* מסקרן הערבוב בין פייסבוק לבין מרחב פיזי שבאופן מסורתי נותן הרבה כבוד לגברים, שאמונים על המילה הכתובה (ראנה מה קרה לאנני וילקס המטורפת, שניסתה להתערב בתהליך הכתיבה של פול, במיזרי).

צילום של שרון לנגר את שלומית ליר, האישה עם החזון, לקראת התערוכה

צילום של שרון לנגר את שלומית ליר, האישה עם החזון, לקראת התערוכה

* "בית אריאלה מרגיש לי כמו בית, אני אפילו אוהבת את הריח של המקום הזה" היה לי כיף לשמוע את אלונה דניאל אומרת את זה. מהרגע שנסיעות לא עלו לי כסף, כל הצבא, בכל רגע פנוי, הייתי מוצאת את עצמי בדרך לכאן, משוטטת במוזאון ת"א ומסיימת בבית אריאלה. אבל זה כל מה שהיה לי, שניה אחת להתרפק על החוויה המשותפת לכאורה, כי מיד הוסיפה "זה המקום היחיד שבו היו ספרים ברוסית".
לברוח לכאן כי בחוץ מנוכר וזר זה משהו שלא גדלתי עליו, ואני יכולה רק לדמיין איך זה מרגיש.

* גם אני באתי ממקום של שתיקה ושל השתקה – שלומית ליר שיזמה ואצרה את התערוכה היפיפיה הזו נתפסת בעיני כבר שנים רבות כאחת הנשים החזקות שאני מכירה. חזקות גנטית, כאילו הביטחון בדרכה צרוב לה ב DNA והיכולת לעמוד מול קהל ולהשמיע את קולה זורם לה בדם מגיל אפס. וזה אחרת לשמוע שעשתה דרך. פתאום הזכות ללמד נשים להשתמש בכלים של הסביבה הוירטואלית מקבלת משנה תוקף. היכולת לומר "גם לי זה לא היה תמיד מובן מאיליו" הופכת את הדיאלוג לכזה שמתנהל בגובה העיניים.

* מעניין אותי השיח הזה, המחקר של שלומית על האשליה של האינטרנט כמרחב שפתוח לכל אישה, שפורץ את גבולות הפטריארכיה, אבל למעשה מותיר הרבה מיחסי הכוחות על כנם.
יש מי שמגיעה לכאן, מצטרפת לקבוצה פמיניסטית ושומרת על זכות השתיקה, כי יודעת שלא תתמודד עם הביקורת ועם הזעם שמוטח במי שטועה, יש מי שרואות כמה לייקים ותגובות מקבלות עם תמונת פרופיל בלונדינית בביקיני או לפחות מי שאוחזת בתווי פנים לבנים וסימטריים, אז מחליפה את דמותה לבעל חיים, ויש רבות שלא מגיעות לכאן, כי השפה אינה שפתן, או כי ההתמודדות עם כל הטכנולוגיה הזו, מעל ליכולתן.

אם יש הצדקה לנוכחות שלי כאן, להנאה מהבמה שלוקחת לי, מהעונג בלעבד תחושות ורעיונות עם נשים חכמות (במוח ובנפש), להרים פרוייקטים שממלאים את הלב גאווה ושמחה, היא צריכה להיות מעוגנת באפשרות של עוד נשים לעשות את זה.
זה מה שמעסיק אותי עכשיו, יום יום.
המסע לאתר את מי שאינן כאן, או כאן כצופות, ולבדוק מה יכולה לעשות כדי שתהיה לי ההזדמנות לשמוע אותן.

אשמח לשותפות לדרך.

אודות פועלות ברשת

מיזם חממה לקידום אקטיביזם נשים ברשת ובשטח הצגת הרשומות של פועלות ברשת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s