האם ספרות היא גברית? פרופ' שולמית אלמוג

פועלות ברשת שמחה לארח את פרופ' שולמית אלמוג בדבריה על הספר "בגוף ראשון" מתוך ערב שנערך לספר בחיפה*

האם הספרות היא גברית? קיימת כידוע טענה על פיה הקאנון הספרותי וההון הסימבולי והממשי שהספרות מייצרת, משקפים את שלטונה הנמשך של הפטריארכיה. על פיה, ספרות שנכתבה בעיקר בידי גברים אירופאים לבנים לא יכולה לשקף מערכת ערכים שונה מזו של יוצריה. בעקבות כך, ממשיכה הטענה, אותם גברים לבנים אירופאים הופכים לברירת המחדל. דמותם הקולקטיבית יוצרת את המודל לאנושיות, כשכל האחרות והאחרים מסומנים ומסומנות כמייצגים ומייצגות גרסאות חלקיות ולא שלמות של מודל האנושיות המלא.

ברוח זו מתקיימים מעת לעת קמפיינים לפמיניזציה של הספרות. אחד מהם כלל צעדים מעוררי מחלוקת כגון הכרזה על 2014 כשנה של הימנעות מקריאת ספרות שנכתבה על ידי גברים, כעניין של חרם מכוון.

הספר 'בגוף ראשון' שערכה שלומית ליר מספק בעיני סוג של עמדה בפולמוס הזה. במסה האישית שכתבה שלומית, הספרות היא הגיבורה הראשית. המסה משרטטת קולאג' ספרותי הכולל גם נשים, אבל מטבע ההיסטוריה הפטריארכלית הרבה מאד גברים. פרויד, למשל, ממלא שם תפקיד חשוב. אולם, כעולה מהטקסט של שלומית, בעת שאקט הקריאה מתרחש, התודעה הקוראת חשובה לא פחות, מהתודעה הכותבת. וגם אם פרויד היה כבול בצרות ראייה ותפיסה לגבי מהות הנשיות, קוראת אישה עשויה להפיק ממה שכתב פרויד וממה שכתבו אחרים פריצת דרך ותודעה אישיות. כעולה מכך, אין טעם בהצבת הגבלות. יש טעם בקריאה רחבה ומגוונת ככל האפשר של דברים שכתבו נשים וגברים. ובקריאה הזו, כשהיא פקוחת עיניים, קשובה וביקורתית , יש פוטנציאל עצום של גילוי עולמות וגילוי עצמי.

קריאה כזו מייצגת הפרדיגמה המרכזית שמנחה את הכתיבה והמחקר שלי – פרדיגמה של ספרות לצד משפט . גם אם המשפט הוא גברי, והספרות היא גברית, הפרדיגמה של משפט לצד ספרות, היא מטבעה מתנגדת להיררכיה. היא בנויה על הכרה בזרימה הדדית, בהזנה הדדית מתמדת ורצופה. אולי ניתן לאפיינה אם כך כנשית.

אז צריך לא להימנע מלקרוא יצירות ילידות פטריארכיה. אפשר אולם לקרוא אותן קריאה נשית. כמו שלומית, גם אני חושבת שקריאה יוצרת צידה ראויה ביותר להמשך הדרך. היא מניבה רגעים, אפילו שעות של זוהר וחסד. והיא מולידה סולידריות, והבנה של הדבר העמוק הבא: הייחודיות המוחלטת של כל תודעה, והקשר הבלתי ניתן לפרימה בין היחיד והיחידה לאחרות ואחרים.

כאן מסתמנת איכות חשובה של 'בגוף ראשון'. 'רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם נמלה,' כתבה כידוע רחל. אבל למעשה, בדיוק כשם שעשתה רחל, כשאת מספרת על עצמך, את מספרת על אחרות. ההכרה הזו, בקשר החי, הדינמי שבין החוויה האישית והסיפור האישי לבין החוויה והסיפור של אישה אחרת , היא אחד הכוחות המניעים החשובים ביותר בתהליך צמיחת תודעה פמיניסטית. והצעד הבא בהכרה הזו, של הדמיון בין הסיפורים, הוא ההבנה שבסיפור האישי, שמשותף לכולנו, יש יסוד פוליטי.

זו הבנה שמשותפת לכל הכותבות בספר, וכל אחת מתארת אותה מזווית אחרת. כך, נטלי ברוך מתארת את תחושה פנימית ולכאורה הכי פרטית – הצורך "להוריד עוד ארבעה קילו ", כחלק סיפור פוליטי גדול של דימוי גוף משובש, סיפור שמעיב על חייהן של כל כך הרבה נשים. אפרת קנול מחברת בין קושי אישי שחוותה – ההתנגדות הפנימית לסמן את עצמה באופן ברור ונחרץ כאשה וכסטרייטית- לבין הדרישה הפוליטית של השפה העברית להשתמש במסמן לשוני גברי כמסמן ראשי. אפרת מוצאת תשובה לשונית אישית, שהיא גם תשובה פוליטית, שמאתגרת את מופרכות השפה העברית בהקשר זה, באמצעות צירופים לשוניים חדשים שעוקפים את הציווי הקיים. ואירית דלומי מדברת על פחד. פחד אישי מאד, אבל גם הוא פוליטי, כי הוא קשור לחולשה נשית שעיצבה ומשמרת הפטריארכיה. אירית כותבת משפט יפה מאד בעיני, שלוכד בעיה גדולה: 'לא יודעת מה קל יותר- לשתוק את הפחד או להגיד אותו'. 'בגוף ראשון' יוצר אמירה משמעותית ויפה , שמקדמת אותנו לעבר מצב שבו קל יותר וגם טוב יותר להגיד ולא לשתוק. להגיד את הפחד, אבל גם את השמחה, את המבוכה, את חיפוש הדרך שהם אישיים כל כך אבל גם משותפים לכולנו.

 

פרופ' שולמית אלמוג
מומחית בתחומי משפט וספרות, משפט וקולנוע, משפט ותרבות, זכויות ילדים ודיני עבודה. מנהלת משותפת של המרכז למשפט, מגדר ומדיניות חברתית (בהקמה), הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
.

אודות פועלות ברשת

מיזם חממה לקידום אקטיביזם נשים ברשת ובשטח הצגת הרשומות של פועלות ברשת

One response to “האם ספרות היא גברית? פרופ' שולמית אלמוג

%d בלוגרים אהבו את זה: