מעבר לרוח: ראיון עם מחברת הספר "מצילות"

מפגש שיח של ד"ר שלומית ליר עם הסופרת תמר לזר

דמויות נשיות עדינות הן חלק מהעולם הספרותי מקדמת דנא. ניתן לאתרן בספרות העברית ביצירות כמו "סוזנה הבוכיה" של אלונה קמחי, ובספרות העולמית, בדמויות אלמותיות כמו לורה וינגפילד, גיבורת המחזה "ביבר הזכוכית" שכתב המחזאי היקר לי כל כך, טנסי וויליאמס.
כוחן של דמויות אלו ביכולת לייצר הזדהות עם מצב שבו הנפש האנושית ניצבת במערומיה, כשהחרדה עמה היא מתמודדת אל מול המערך החברתי בכללותו – מונעת ממנה למצוא ולבטא את קולה, להתחבר לאנשים סביבה ולממש את זהותה כבת אנוש.

מצילות תמונת כריכהספרה החדש והמקסים של תמר לזר "מצילות" שב ומעלה תמה זו, של התמודדות אישה רגישה ושברירית עם מציאות שהיא מתקשה למצוא בה את מקומה. במרכז הספר, ניצבת דמותה של הדס, אישה בת שלושים, שעברה טראומה מינית בילדותה ומוצאת את עצמה בבגרותה עדיין גרה עם אמה ותלויה בה. גיבורת הספר, שאינה יכולה להכיל את המתרחש בנפשה חווה את העולם ואת האנשים סביבה כמשיגי גבול המאיימים לנפץ את עולמה השברירי.
מסעה של הדס למצוא את שפיותה ואת קולה עובר בתרגול פרקטיקות רוחניות הודיות מתוך בקשה למצוא מזור לכאב הנפשי באמצעות דבקות במדיטציות, ויפאסנה ותרגולים של ישיבה נוקשה בשתיקה. אלא שאלו רק מעמיקים את השסע הפנימי ואת חוויית הניתוק מהמציאות ומהעולם הרוחש סביבה.
האופן בו הספר מתאר חוויה של שבר עצמי בעקבות פגיעה מינית שאינה מפורטת, אך רוחשת ברקע למתרחש, ומתייחס לחוויות של שתיקה כהדהוד לשבר הנפש, מקשר אותו לתמה המרכזית של פועלות ברשת – השמעת קול כדרך לשחרור והשתתפות במרחב הציבורי.
פועלות ברשת שמחה לארח את המחברת תמר לזר, כדי לשוחח על תהליך כתיבה, הדמות הנשית הניצבת במרכז הספר והמסע של ריפוי עצמי אותו היא עוברת.

ליר: תמר, תוכלי לספר לי קצת על עצמך?

לזר: בשמחה. אני בת שלושים וארבע, חיה בערבה עם משפחתי. כתבתי שני רומנים שראו אור –

תמר ספרים.jpg

תמר לזר בצילום של הילה שילוני

את "זיכרונות של עץ" שיצא בהוצאת ידיעות ספרים ב-2012, ואת "מצילות", שבחרתי להוציא בהוצאה עצמית. במקביל לכתיבתו כתבתי ספר לילדים בשם "המילים של צפרירה", ואני עמלה כעת על עריכה ואיור לקראת הוצאתו לאור.
מלבד כתיבה, אני מלמדת ספרות ותנ"ך בתיכון, עורכת סדנאות כתיבה וקריאה לנוער שמצטיין בתחומים האלה, ומנהלת את ארט-האוס: בקתה ייחודית שהקמתי עם בן-זוגי בערבה ומיועדת לכותבות ולכותבים, המגיעים אליה לעבודת יצירה אינטנסיבית, לרוב עם ליווי וייעוץ שלי בפרוזה או של בן-זוגי בתסריטאות.

 

ליר: מתי ואיך הגיע הרעיון לכתוב את הספר?

לזר: הדס, גיבורת "מצילות", נולדה בתוכי לפני קרוב לשבע שנים, אך אני מתקשה להסביר מדוע וכיצד. יש משהו מסתורי בשבילי בתהליך הכתיבה, ולרוב אינני יודעת מדוע סיפור מסוים מבקש להיכתב ואחר מסרב להיכתב.

את סיפורה הטראומטי של הדס, או סיפור דומה לו, לא חוויתי באופן אישי, למזלי, אך הכרתי נשים רבות שעברו טראומות מהסוג הזה. נוכחות בקבוצות פמיניסטיות, מקוונות ולא מקוונות, גרמה לי להיחשף לסיפורים רבים נוספים, ולהיווכח שהפגיעה המינית בילדות ולאחריה קיימת בחברה שלנו בהיקפים אדירים, ולמעשה מכוננת את עיצוב הנשיות גם אצל אלה שלא חוו אותה באופן ישיר, באופניה הקיצוניים, אלא רק את האיום הנוכח תמיד.

ליר: העובדה כי הדס, גיבורה הספר, עברה חוויה טראומטית נוכחת באופן עמום לאורך כל הספר מבלי שיש מקום המתאר ומתעמק בפרטי המקרה. זו בחירה מאוד מעניינת שמתמקדת בתוצאה ולא באירוע עצמו. תוכלי להרחיב על ההחלטה הזאת?

לזר: ניסיתי לכתוב את הטראומה עצמה, שוב ושוב. השלכתי לפח המחזור של הוורד עשרות ניסיונות כאלה, עד שהבנתי שהדס היא המסרבת לספר את סיפורה, שעליו להיות מוצפן ואולי מודחק ברומן כשם שהוא מודחק ולא מדובר אצלה. היא מנסה להתנער מצללי הטראומה, ונדמה לה שאם לא תדבר הטראומה תשקע ותשכח, מה שכמובן לא מצליח לקרות.

מעבר לזה היה לי חשוב להימנע מהפן המציצני והאולי-אפילו פורנוגרפי שנלווה לרוב לתיאור של פגיעה מינית בתקשורת. רציתי להימנע גם מלתת פנים וקול לפוגע, שלרוב מקבל במה נרחבת ולהתמקד רק בהדס, האישה הבוגרת שצמחה מתוך חווית הילדות הטראומטית. להתבונן על הסיטואציה מפרספקטיבה של זמן שלרוב לא ניתנת לה, ולהבין את השלכות העומק והרוחב של פגיעה כזו.

עם זאת, תהילה, אחת מדמויות המשנה החשובות ברומן, חושפת את סיפורה הדומה לזה של הדס בחופשיות בוטה, בקיצוניות הפוכה לשתקנותה של הדס, כאילו מטיחה במופגן בפני העולם את הסיפור שהוא אינו רוצה לשמוע. וזו בחירה אמיצה וחשובה בעיני.

ליר: תיאורי החוויה של פירוק העצמי שחווה הדס מרתקים, האם היו מקורות עליהם הסתמכת על מנת לתאר חווית-קצה, כל כך אקוטית בחריפותה?

לזר: עשיתי תחקיר מעמיק, שוחחתי עם נשים רבות וחקרתי את הנושא, אבל זו תשובה טכנית. האמת היא שאני סבורה שאנשים כותבים ונשים כותבות נושאות בתוכן חלק מן הכאב האנושי האוניברסלי, כאילו אוצרות חלק ממכאובי העולם גם אם לא חוו אותם באופן ישיר, ויכולות לעיתים לתת להם קול ונוכחות. מתגובות שאני מקבלת על הספר אני שומעת שהחוויה המתוארת ובעיקר התגובה הרגשית אליה מדויקת מאוד עבור נשים רבות, אך כמובן שאינני מתיימרת לבטא אמת אוניברסלית כלשהי, ומדובר רק בדמות בדיונית אחת המייצגת את עצמה בלבד.

ליר: המקום של העולם הרוחני בכלל וויפאסנה בפרט כחלק מהמסע שעוברת הגיבורה בדרך לשחרור עצמי מאוד שונה וייחודי מהמקובל, תוכלי לספר על האופן בו התפיסה הזאת התגבשה אצלך?

לזר: לא ניסיתי ואינני מתיימרת לפרש באופן כלשהו את הפילוסופיה הבודהיסטית העשירה והמרתקת. חייתי כמה שנים בתוך העולם הזה, עברתי לא מעט ריטריטים דומים לזה שהדס עוברת, נסעתי בעולם בעקבות מורי-מדיטציה והתנדבתי במשך 4 חודשים במרכז מדיטציה בצרפת כדי להעמיק בשיטה הזו, ואני סבורה שלמדתי והתעשרתי מבחינה פנימית ואינטלקטואלית הרבה מאוד בזכות התורה הרוחנית הזו.

יחד עם זאת, חשתי בתוכי וראיתי סביבי שעלולות להיות לחלק מעיקרי הפילוסופיה הבודהיסטית השלכות קיצוניות ואולי מסוכנות על נפשות אנושיות, בעיקר כאלה שהן בלאו הכי רופפות וכאובות. אני חושבת שמיסטיקה בכלל, לא רק בודהיסטית, סותרת לעיתים קרובות את חווית החיים המעשית. הרי זו מהותה: היא מנוגדת לחיי היומיום, והניסיון לשלב בין שני העולמות עלול לפעמים להיות כושל ואפילו הרסני. גם בפילוסופיה היהודית ישנם אלף סייגים למי ובאיזו סיטואציה מותר ללמוד את סתרי התורה, ואפילו גדולי החכמים לא עמדו לעיתים באש הצורבת של הנגיעה באמיתות הפנימיות של העולם.
בספרי הקודם, "זיכרונות של עץ", לומדת הגיבורה סוגיה ממסכת חגיגה התלמודית, על ארבעה חכמים שנכנסו לפרדס – כלומר ניסו ללמוד את סתרי התורה, את המיסטיקה היהודית. אחד מהם מת, האחר השתגע, השלישי כפר בכל יסודות אמונתו ורק רבי עקיבא נכנס לפרדס בשלום ויצא בשלום.

דבר דומה קורה להדס. רעיונות האינות האנושית והכללית והאופן שבו הם נוגעים לעצמיות הרופפת ממילא שלה, כמעט ומונעים ממנה את המשך הקיום הגשמי. אין כאן ביקורת על הפילוסופיה הבודהיסטית או על הוויפאסנה, אלא היבט מסוים של שימוש של דמות אחת ברעיונות האלה, באופן שהוא אולי הרסני, ואולי דווקא מכיל אמת מעמיקה, אך כזו שאינה מתיישבת עם הקיום האנושי היומיומי ולכן עלולה לכלות אותו.

ליר: במובנים רבים המסע של הדס הוא של יציאה משתיקה לדיבור. כסופרת ומרצה לכתיבה מה משמעות הדיבור עבורך באופן כללי ובהקשר לנשים בפרט?

הדס רואה בשתיקתה בחירה שיש בה כוח, ואני חושבת שזוהי אמת, אבל עם זאת כדאי לשים לב מתי השתיקה היא בחירה ומתי היא מענה לאיזו דרישה או ציפייה חברתית, מנשים ובכלל. לא סתם מזדהה הדס עם ניצולי השואה, שסיפורם לא נשמע מכיוון שאיש לא רצה לשמוע אותו בישראל של שנות החמישים. גם היא לכאורה לא מדברת כבחירה, אבל לא בטוח שאם הייתה רוצה לדבר – החברה הייתה מוכנה לשמוע.

אני חושבת שיש משהו מעניין בכך שהדס, ששתיקתה היא אולי הביטוי המכאיב ביותר לפצע המדמם שבתוכה, מוצאת מזור דווקא בפרקטיקה רוחנית שמחייבת שתיקה. נוח לה במעטפת הזו, שאינה מחייבת אותה לתת מילים למה שרוחש בתוכה, אך במקביל – השתיקה המוחלטת מנתקת אותה מהעולם ומבני אדם אחרים. אולי מפני שאין דרך לגשר על הכאב ולדבר מעליו וסביבו – כפי שמגדיר ביאליק את הדיבור במסה היפהפיה שלו "גילוי וכיסוי בלשון", אלא שכל עוד הכאב אינו מדובר – אין דרך ממשית להתחבר לזולת.

רק כשהדס מוותרת על השתיקה המוחלטת, ומתחילה אט-אט לשמוע את הדהוד הפצע שלה אצל תהילה – היא מסוגלת להתחבר לאחרת וליצור קשר אנושי שיש בו מימד מרפא.

ליר: לסיום, כמה מילים על התגובות שאת מקבלת על הספר ועל משמעות החוויה של היצירה שלו עבורך.

כמעט כל הדמויות ב"מצילות" הן דמויות נשיות, והחוויה המתוארת בו היא חוויה נשית אינטימית, ולכן חשבתי שהקריאה בו תהיה רלבנטית לנשים בעיקר. ואכן, נשים מביעות הזדהות רבה עם הדס ועם סיפורה, ומתארות חווית קריאה מטלטלת ואישית מאוד, אבל אני מופתעת לגלות ולשמוע גם מגברים רבים חוויות קריאה משמעותיות ונלהבות.

אני חושבת שאני לומדת מזה משהו על יכולתם של גברים להיות בעלי-ברית, וגם על מקומה של ספרות שנכתבת על ידי נשים: אולי בעצמי הפנמתי את שוליותה של החוויה הנשית, והגיע הזמן להיפטר מזה. אולי כבר בשלה העת להפסיק לדחוק את הספרות שלנו לקטגוריה צדדית, ולצפות להזדהות ולקריאה מעמיקה גם מגברים וגם מנשים.

תמר תודה רבה לך על ההתארחות בבלוג ובהצלחה גדולה עם הספר.

 

 

את "מצילות" אפשר להשיג בכל חנויות הספרים וגם באתר של תמר. במהלך חודש יוני הוא נמכר במבצעי צומת ספרים, ואפשר גם לקנות אותו ישירות מהסופרת בשבוע הספר (בתוספת חתימה) בתאריך ה- 8/6 בכיכר רבין בתל אביב, בדוכן ספרי-ניב.

 

אודות פועלות ברשת

מיזם חממה לקידום אקטיביזם נשים ברשת ובשטח הצגת הרשומות של פועלות ברשת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: