ארכיון רשומות מאת: Shlomit Lir

כל אחת לגופה – ראיון עם ד"ר אלה קנר

צילום איציק שוקל

את ד"ר אלה קנר, פגשתי לראשונה במסגרת התערוכה נשים מעלות סטטוס. כבר אז, ד"ר קנר הרשימה מאוד במחויבות שלה, בעוצמה הפנימית שלה וביכולותיה לנוע בין עולם המסורת היהודית לתקופה המודרנית שבה נשים יכולות להרשות לעצמן לתבוע זכויות גם בחברה הדתית.

הראיון אתה מתקיים לרגל צאת סיפרה החדש: כל אחת לגופה – סיפורי טבילה, שיצא לאור בהוצאת פרדס, והמביא את נקודת המבט של נשים שונות על קיום מצוות הטבילה במקווה.

בספרה, קנר מציגה 29 מונולוגים עכשוויים ומרתקים של נשים הבאות מרקעים, גילאים ועולמות שונים. נשים אלו מספרות בגילוי לב על מיניות נשית דתית, על מצוות הטהרה היהודית — על הקושי, הבושה, המבוכה לצד ההתרגשות והקדושה הנקשרים בה.

להמשיך לקרוא


ענבר: בית הספר הפמיניסטי הראשון בישראל

hadar.jpgהיום מתארחת בבלוג פועלות ברשת הדס רייס, יזמית חינוכית, בעלת תואר שני בשיווק וניסיון עשיר כמרצה, מנחת קבוצות ומאמנת אישית במגזר הפרטי, העסקי והשלישי.

הדס עובדת באגודה לקידום החינוך בירושלים וגרה במדרשת בן גוריון, שם נפגשנו גם לראשונה.

בפגישתנו הדס סיפרה לי על יוזמה להקמת בית ספר למנהיגות נשית – "ענבר" שעומד להיפתח בירושלים בשנת הלימודים הקרובה. המיזם סיקרן אותי והוביל לראיון המצורף בזאת.

שלום הדס, ממש שמחה לפגוש אותך. תוכלי לספר קצת על המיזם ואיך הגית אותו?

אינני מגיעה מרקע חינוכי, התארים שלי בכלכלה ובשיווק ובעולמות אלה עסקתי במשך למעלה מעשרים שנים. בתפקידי האחרון, שימשתי כמנכ"לית עמותה בירוחם שם התגוררנו. במהלך התקופה, בתי הבכורה, שסיימה אז את כיתה ו', בחרה ללכת וללמוד בבית הספר הדתי לבנות ביישוב. זאת למרות שאיננו משפחה דתית. אני הייתי ביית הספר הרבה פעמים כהורה פעילה וגם כמרצה והתרשמתי מאד מהאווירה הבית-ספרית, בה תלמידות הביעו עניין שאלו שאלות והשתתפו בצורה בולטת יותר מבתי ספר מעורבים בהם הרצתי. בנוסף, הרגשתי שגם בשיעורים וגם במרחבים האחרים בבית הספר, העיסוק של בנות בעצמן ובגופן היה שונה וחופשי יותר, פחות מודע. אני זוכרת שכל פעם שעמדתי לצאת מבית הספר אמרתי לעצמי – הלוואי והיה בי"ס כזה חילוני. עניין אותי לדעת אם יש כאלה והתחלתי לקרוא מחקרים וכתבות בנושא.

הגעתי לכמה מסקנות, האחת מהן שאכן קורה משהו בתוך מערכת החינוך ביחס לתלמידים ותלמידות שעלול להשפיע באופן שלילי או מעכב על הבחירות של התלמידות. דבר העלול לבוא לידי ביטוי גם בהמשך בבחירות ובהתנהלות בעולמות הקריירה והאקדמיה. הבנתי שישנן כל מיני דרכים להתמודד עם הפערים, אך בישראל בניגוד למדינות אחרות בעולם, לא קיימת האופציה של בתי ספר נפרדים שאינם דתיים ושיש בהם תכנית מגדרית משמעותית. נסעתי לחו"ל, בדקתי וראיינתי והבנתי שאני רוצה לפתוח אופציה כזו ולפתח מודל כזה בישראל. מודל שיציע אופציה נוספת למי שיתאים לה.

להמשיך לקרוא


הוועדה לזכויות הילד – שכחה את הילדה…

ההודעה המשמחת כי ממשלת קנדה החליטה לשנות את ההמנון הלאומי כך שיהיה ידידותי לשני המינים, מעלה לזיכרון את היוזמה שהייתי שותפה לקידומה כאן בישראל בכל הקשור לשם ה"וועדה המיוחדת לזכויות הילד".

בקנדה, לאחר מאבק של עשור אישר הסנאט את החוק המשנה את הגרסה האנגלית של ההמנון. זאת מתוך היענות לבקשה לשוויון מגדרי. מתוך כך, השורה "אהבה פטריוטית כנה מושלת בכל בנייך" שונתה ל"אהבה פטריוטית כנה מושלת בכולנו".

בישראל, בעקבות יוזמה של ד"ר פרופ' שולמית אלמוג ושלי נעשתה פנייה לוועדה המיוחדת לזכויות הילד בבקשה שזו תשנה את שמה. זאת, על מנת למנוע את הדרתן של ילדות משם הוועדה. מתוך כך הוצע השם: הוועדה המיוחדת לזכויות הילדה והילד.

הבקשה נעשתה מתוך הבנה כי הכלל הדקדוקי הקובע כי על נשים וילדות לראות עצמן ככלולות כאשר נעשה שימוש בשם תואר ועצם גברי אנכרוניסטי ומנוגד למגמה הרווחת לעשות שימוש בכל אימת שהדבר נדרש בלשון נטולת מטען מגדרי, המתייחסת במפורש גם לילדות, נערות ונשים.

הסיבות המוסריות, החינוכיות והמעשיות לחשיבות השימוש בשפה נטולת מטען מגדרי נדונו בהרחבה בספרות המתארת את האופן שבו בכוחה של שפה להשפיע על התודעה האישית והקולקטיבית ועל האופן בו נחווית המציאות.

על הבקשה חתמו עשרות ארגונים חברתיים ואקדמאים וקשת נרחבת של אנשי ונשות אקדמיה, משפט ופעילים ופעילות לצדק חברתי. בינתיים, למרבה הצער, הבקשה נדחתה על ידי יושבת ראש הוועדה  יפעת שאשא ביטון.

כך, ההדרה של ילדות משם הוועדה – שנועדה לטפל בילדות ובילדים כאחד – נמשכת.

אולי מה שקורה בקנדה יעורר הבנה לחשיבות הנושא גם כאן.


להעיר ולהתעורר עם הספר "ערות"

מפגש שיח עם האמנית שירה ריכטר בעקבות הפרק שלה ברב-המכר של תמר מור סלע – "ערות"

erotקתרין מקינון משתמשת בתיאורית אפקט הפרפר כדי לתאר כיצד לפעולות קטנות לקידום שוויון זכויות לנשים יש את הכוח לייצר שינוי חברתי משמעותי ורב ערך. חשבתי על הפרפרזה הזאת בהקשר לספרה החדש של תמר מור סלע "ערוֹת" (ידיעות ספרים, 2017) מתוך הבנה שמדובר בספר שבכוחו לחולל שינוי בתפיסת המיניות הנשית ולהשפיע על הקוראות – בעצם האקט הפשוט לכאורה של דיבור על מה שהינו – בדרך כלל – בחזקת בלתי מדובר.

הספר, המורכב מעשרים ושלושה מונולוגים של נשים המדברות בצורה פתוחה וגלויה על מיניותן, הפך תוך זמן קצר לרב-מכר, וכבר מכר למעלה מ- 30,000 עותקים.
גם בערב החגיגי שהתקיים לרגל צאתו של הספר לאור בספרייה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, האולם היה מלא מפה לפה וכלל נציגות מרשימה של דמויות מוכרות מעולם התרבות, המחקר והשיח הפמיניסטי.

בעקבות הערב, ביקשתי מפרופ' דפנה הקר, משפטנית וסוציולוגית פמיניסטית, המתמקדת במחקריה בתחום משפחות בישראל ופועלת למען זכויות נשים, שהנחתה את האירוע, לסכם את התרשמותה מהספר:

"ההצלחה המסחרית של הספר היא רק עדות חיצונית לטיבו. ההצלחה האמיתית של הספר היא פנימיותו ששבתה אותי עוד לפני שראיתי את שמו מתנוסס בראש הטבלה בעיתון הארץ. תמר הצליחה להפגיש אותי עם 23 נשים באופן אינטימי, כנה, ומורכב – כשכל אשה היא עולם ומלואו שלא קורס לאידיאליזציה של מיניות או לכאבים שפעמים רבות מדי מלוות אותה. מעליזה ידעי, הסבתא בת ה-65 שאוהבת לעשות אהבה עם בעלה בסלון, דרך אסתי זקהיים האמיצה שנאנסה בצעירותה, רננה חורש שכבר עשור מתנזרת, וקטי קמחי ולדמן שאחרי שנות טנטרה ארוכות זרקה את ספר ההוראות – כל אשה מביאה את עצמה, בעזרת תמר, מספרת, חושפת, חושבת, משתפת – וביחד הן יוצרות מניפת נשיות מהממת בחכמתה ובעוצמתה, בשוני ובדמיון שבה."

מה שניתן לכנותו כאפקט המניפה, עליו מדברת הקר, הוא חלק מבסיס החזון העומד פועלות ברשת; מתן במה לקולותיהן של נשים ממגוון תחומי החיים. מתוך התייחסות לכך שנשים מגיעות ממקומות שונים, יש להן סיפורים שונים ומאבקי שחרור שאינם בהכרח חופפים זה את זה אך נעים על ציר אחד – שחרור ושוויון לנשים.

כוחו של הספר "ערות" מצוי לא רק במקוון קולותיהן של נשים שהוא מעניק להן במה, אלא בעיקר בשל היכולת לשבור טאבו חברתי; להעז לעסוק במה שהינו עדיין, במידה רבה ובאופנים שונים, בחזקת הבלתי מדובר: מיניות נשית המתוארת דרך מבע עיניהן של נשים ומתוך סיפורי חייהן שלן. פרקטיקה זאת חשובה במיוחד בחברה שהמיניות מתוארת ונראית בתרבות התקשורת שוב ושוב דרך מבע העין הגברי – מעין מבט מדוזה המקפיא נשים לכדי אובייקט עינוג למבט המתבונן בהן. מכאן כי החשיבות במתן הבמה למגוון נשים המספרות על מיניותן מתקיימת גם מעצם האקט של לקיחת חזקה מחודשת על העונג, על החוויה ומשמעותה ועל כינון הזהות העצמית הנשית בעולם.

לרגל צאתו של הספר "ערות" לאור, בלוג פועלות ברשת מארח את האמנית, המרצה והאוצרת שירה ריכטר, שיש לה פרק בספר למפגש שיח על אמהות, אמנות מיניות והחשיפה שנוצרה בעקבות פרסום הספר.

להמשיך לקרוא


בכוח המבט הנשי – הסרט "להציל את נטע"

בימים בהם נראה כי העולם צועד אחורה בכל הקשור למעמדן של נשים, סרטו של ניר ברגמן להציל את נטע מציג אופק חדש של תקווה. עלילת הסרט, שעובד ונוצר בהשראת ספרו של ערן בר-גיל, ברזל (כתר, 2007) מביאה את סיפוריהן של ארבע נשים וגבר אחד. בדרך היא מתארת את התפוררות השליטה הגברית הישנה ואת יכולתן של נשים לתפוס כוח וחזקה על חייהן, באופן הנוגע לטובה בחיי המצויים סביבן.

הסרט מייצר פסיפס המורכב מארבעה סרטים קצרים, שכל אחד מהם מתמקד באישה חזקה הנמצאת בצומת משמעותית בחייה (רותם אבוהב, נעמה ארלקי, עירית קפלן ונטע ריסקין). החוט המקשר בין הדמויות הוא גבר מגודל וארוך שיער בשם נטע (בני אבני), הצץ באקראי בחייהן של הגיבורות ולוקח תפקיד משני במתרחש בעולמותיהן.

להמשיך לקרוא


%d בלוגרים אהבו את זה: