קטגוריה: נשים משפיעות

אז איך קוראים לך עכשיו? ראיון עם ד"ר מיכל רום לקראת ספרה החדש

ישנן דרכים רבות לתאר את מיכל רום: היא דוקטור למגדר, גרה בקיבוץ אשדות יעקב איחוד, עובדת בארגון "שיתופים", עוסקת מזה שנים בפיתוח ידע. היא חוקרת, כותבת, מרצה ובעיקר מתעניינת – מאז שאני מכירה אותה – בשמות משפחה. במיוחד באלו שלנו הנשים. בימים אלו, היא הקימה פרויקט גיוס המונים בהדסטארט שיסייע בצאת ספרה "אז איך קוראים לך עכשיו?".

הספר בהחלט החזיר אותי למחשבה על האופן שבו השפה ממשמעת אותנו לתוך הסדר הפטריארכלי – לא משנה באיזו דרך נבחר….

לעידוד המיזם ולכבוד הספר שבדרך ראיינתי את מיכל לבלוג פועלות ברשת.

לפני שנפתח עם הראיון, להלן קטע קצר מהספר:

כי עוד לפני שפגשתי את מי שהתחתנתי אתו, והרבה לפני שהתחתנתי בעצמי, ידעתי שאני לא אסכים לוותר על שמי. לא הבנתי איך מישהו יכול לצפות ממני לעשות משהו כל כך גדול
ומשמעותי, ולא הצלחתי למצוא שום סיבה שתצדיק את הוויתור. לא הבנתי איך אוכל להיפרד מהשם שלי, ויותר מזה לא הבנתי למה הוא לא חייב לעשות את אותו הדבר בשבילי? למה רק
אני והוא לא? איך זה שהוא רשאי להישאר עם שמו ולא נדרש להשתנות? וכל זה בשביל משהו שאמור להיות שלי בדיוק כמו שהוא שלו? האפשרות שאני אאלץ להתמודד עם שינוי כה גדול
במה שהיה חלק כל כך משמעותי ממי שאני, בזמן שהוא יעמוד שם מנגד, ולכל היותר יסתכל באמפטיה על מה שקורה לי, הייתה לחלוטין בלתי סבירה. חוסר הסימטריה שכרוך במנהג הזה
לא הסתדר לי בשום צורה ולא רק עם נטיית הלב האישית שלי, אלא גם לא עם כל הדיבורים ששמעתי מסביב על עולם חדש, שוויוני, על נישואין שמבוססים על זוגיות הדדית שאין בהם
בעלות, אין קניין, אין אחד שמחליט בשביל האחרת.

היי מיכל, תוכלי לספר קצת במה עוסק הספר?

הספר מציע דיון במגוון היבטים של סוגיית שם המשפחה לאחר הנישואין, הגירושין, ובכלל. הדיון מתמקד בישראל אבל יש גם פרק שמתאר מה קורה במדינות אחרות בעולם כי חלק ממה שלמדתי במהלך המחקר שערכתי היה שיש בעצם המון שיטות של שמות בעולם, וזו שנהוגה כאן אצלנו היא רק אחת, ואפילו לא השכיחה ביותר אם סופרים במונחי אוכלוסייה. בסין למשל התחילו להשתמש בשמות משפחה כמה אלפי שנים לפני שהתחילו לעשות זאת בעולם המערבי, ושם השמות מסמנים לא את המשפחה הגרעינית אלא משפחה רחבה יותר, כמו שבט או חמולה. 1.2 מיליארד סינים מתחלקים ביניהם על 700 שמות משפחה בסך הכל (שלאוזן מערבית כמובן נשמעים מאד דומים זה לזה…). והנשים לא מחליפות את שם המשפחה שלהן אחרי הנישואין. זו רק דוגמא אחת ויש עוד המון.

פרקים אחרים בספר מתארים את ההיסטוריה של שמות משפחה במערב, מתי התחלנו להשתמש בהם, מדוע זה קרה, ואיך נוצרה השיטה שאנחנו פועלים בתוכה כיום, שבה רק גברים נושאים אותו שם משפחה כמו הוריהם וכמו ילדיהם. את כל אלו גיליתי בעצמי במהלך המחקר, והידע זה הוא ידע חשוב בעיני, כי הוא יכול לשפוך אור על ההתמודדות של נשים וגברים כיום עם השאלה מה לעשות עם שם המשפחה לאחר הנישואין. עוד היבט שגיליתי והפתיע אותי היה המאבק של נשים לשמור על השם שלהן, גם זה התחיל כבר באמצע המאה ה- 19 בד בבד עם הצמיחה של הרעיונות החדשים על שוויון שהפכו להיות המצע למאבק הסופרג'יסטי ואח"כ הפמיניסטי. בנוסף, יש בספר דיון על האופן שבו דברים התגלגלו בישראל, על חוק השמות, על השינויים שחלו בו לאורך השנים, על תופעת העיברות שאין לה אח ורע בעולם. כל ההיבטים האלו התבררו במחקר שערכתי ככוחות שפועלים כיום בשדה השמות ומשפיעים על הבחירה של נשים וגברים בשם המשפחה לאחר הנישואין. זה בעצם החלק הנוסף בספר – מה משחק בשדה הזה? מה משפיע על נשים?  אילו כוחות מעצבים את הבחירה שלהן ואיך זה עובד.

"אני זוכרת את עצמי תוהה ומתלבטת, בשקט, כי היה נדמה שלכולן זה לגמרי ברור ומובן שאין על מה לדבר. לא שאלתי דבר במפורש כי היה לי מאד לא נעים, אחרי הכול אני עוד לא הייתי שם בעצמי ואפילו לא קרובה, וחשבתי: מה בכלל אני מבינה בחתונות ומי אני שאערער על הסדר הנכון של הדברים? בתמימותי הנחתי שאם זה היה מטריד גם אותן, הן בטח היו חושפות שמץ הרהור וערעור. אולי אומרות משהו גם על שם המשפחה שעתיד להיות להן בין הדיבור על השמלה, הדיאטה, וסידורי הישיבה. לא שמעתי אף אחת מתלבטת בקול, לא ראיתי אף אחת מתייסרת בינה לבין עצמה. לכל היותר היו כמה נשים שהפטירו משהו על כך שהן מתכוונות לצרף את שמו לשם שלהן. הרוב נראו כאילו הן אפילו מחכות ליום שבו יקראו להן בשם שלו."

 איך הגעת לנושא?

אפשר להגיד שהנושא הגיע אלי 😉   אני לא יודעת מתי זה התחיל אבל מאז ומתמיד היה לי ברור שלא אשנה את השם שלי. נולדתי בתחילת שנות ה- 70 וקיבלתי שם שכמוני היו עוד מיליון תמיד. אף פעם לא הייתי המיכל היחידה, והחיבור בין השם הפרטי לשם המשפחה הפך את זה למשהו שאי אפשר להפריד ביניהם. הייתי מיכלרום בכל מקום, והרבה פעמים רק רום. עוד הרבה לפני שהתחתנתי כשכולם סביבי החלו להתחתן היה נראה לי מוזר מאד שנשים מחליפות את השם שלהן וגברים לא. נוספה לזה גם אידיאולוגיה פמיניסטית שהלכה והתגברה עם השנים אז בכלל זה הפך להיות ענין די רציני אצלי ברמה האישית. ואז הגעתי לתכנית ללימודי מגדר. תכננתי לכתוב דוקטורט על נושא אחר לגמרי, אבל בשנה הראשונה נפלתי במקרה על קורס שעסק בנושא "שפה ומגדר", בעיקר כי התאים לי במערכת השעות, וגם היה נשמע מעניין.. המרצה של הקורס ד"ר מוחמד אמארה בחר באותה שנה את הנושא "NAMING" להיות נושא אב וביקש מכל אחת ואחד לחשוב מה היו רוצות לחקור תחת הנושא הזה. מבחינתי זה היה ברור שאני רוצה להבין יותר טוב את השאלה איך זה שנשים מחליפות את השם שלהן כל כך בקלות, וכשהצעתי לו שאכתוב את הסמינריון על זה הוא נתן לי אישור לצאת לדרך. בדיעבד סיפר לי שלא הבין כל כך מה אני מבקשת למצוא ומה הענין, אבל ראה שיש לי תשוקה וסקרנות גדולים ולכן חשב שנכון שאמשיך לברר. אני מודה לו על כך עד היום כי אלמלא הוא כנראה לא הייתי מגיעה לכאן.

איך הגעת לבחירה בהדסטרט?

כבר במהלך הדוקטורט הבנתי שאני פועלת בתוך שדה עשיר ומורכב, שיש פה נושא רגיש וטעון ושהשטח צמא לקבל מידע וללמוד, אבל אין לו מאיפה. לא היו מחקרים קודמים על הנושא, לא היה כמעט חומר שהתפרסם על הסוגיה הזו, למעט שני מאמרים שכתבו אורית קמיר ואומי מורגנשטרן (כל אחת בנפרד) על ההתפתחות של החוק. כל אישה שפגשתי שאלה אותי מה למדתי כבר ומה אני יודעת, וככל שהתקדמתי עם המחקר ולמדתי יותר ויותר הרגשתי שאני חייבת להעביר את הידע שצברתי חזרה לנשים שפגשתי ולהוציא אותו החוצה ממגדל השן. יש המון נשים וגברים שהנושא הזה מטריד אותן/ם והיו יכולים לעשות בידע הזה שימוש, אם רק היה נגיש להם. נראה לי מוזר שלא יצא עד היום אף ספר על הנושא ואין חומר בהישג יד, וחשבתי שספר לקהל הרחב, לא ספר עיון אקדמי, הוא הדרך הנכונה. ביוני 2009 חצי שנה אחרי שקיבלתי אישור על הדוקטורט חתמתי על שני חוזים עם שתי הוצאות ספרים. אחד ספר עיון באנגלית שכתבתי יחד עם המנחה שלי בדוקטורט פרופ' אורלי בנימין ויצא לאור בשנת 2011. Feminism, Family and Identity in Israel: Women Marital Names (Palgrave Macmillan)

איורה המקסים של אלונה מילגרם לספר

החוזה השני היה עם הוצאת הקיבוץ המאוחד, לספר בעברית שאמור היה לצאת בסדרה שערכה אז ארנה קזין, שנקראה "כעת". התחלתי לעבוד על כתב היד אם ארנה, ובמקביל יצא הספר באנגלית, ילדתי עוד ילד, לימדתי, עבדתי והחיים עצמם… לקח לי הרבה זמן להשלים את הטקסט בעברית, כי זה בעצם היה לכתוב את הדוקטורט מחדש. עד שסיימתי, החליטו בקיבוץ המאוחד לסגור את הסדרה, ונמסר לי שלאור הקיצוצים הספר לא יוכל לצאת לאור.

יצאתי לחפש שוב הוצאת ספרים, ומצאתי. חתמתי על חוזה חדש, התחלתי לעבוד עם עורכת חדשה, חשבנו על הספר מחדש, וכתבתי אותו שוב. כשסיימתי אחרי עוד כמה שנים, ועוד ילד שנולד בדרך, התחלף המנכ"ל בהוצאה, התחלפה העורכת הראשית והחדשים לא הבינו מה יש בספר הזה. שוב שוחררתי לדרכי ואז הבנתי שאין ברירה אלא להוציא את הספר לבד.

זה היה לפני שנה וחצי בערך, והדסטארט היה נראה כמו הדרך הנכונה להשלים את המסע. האמנתי שיש שם בחוץ מספיק אנשים שיהיו מוכנים לרכוש עותק מראש ולתמוך בפרויקט, ואני מקווה שלא אתבדה.

מה בין הספר הזה לספר הקודם?

הספר הקודם הוא ספר אקדמי, מנוסח בשפה מלאת ז'רגון סוציולוגי פמיניסטי מתודולוגי אמפירי ותיאורטי לפרקים. הוא יצא בכריכה עבה, תומחר אז בכ- 100$ וזה מראש לא ספר שיכול להגיע להרבה א/נשים. הספר הזה, הוא אחר לגמרי, הוא כתוב בעברית לא אקדמית, פונה לקהל רחב, אינטליגנטי וסקרן כמובן, אבל לא חייב לשלוט בשיח הסוציולוגי. יש בו איורים מקוריים וישולבו בו סיפורים חדשים מאנשים מכל הקשת הרחבה – הרבה מעבר למה שהופיע בדוקטורט. החלק הזה עוד לא הושלם ונגיע אליו רק לאחר שנשלים את הגיוס, אבל התכנית היא להציג בשמות מלאים סיפורי שמות מגוונים לא רק של נשים, גם גברים, לא רק יהודיות, לא רק הטרוסקסואליות, לא רק חילוניות. גם נשים גרושות ונשואות בשנית, גם ילדים שגדלו עם שני שמות. זה הבדל גדול מהספר הקודם ומהדוקטורט שאותם כתבתי עם שמות בדויים (משום שהבטחתי למרואיינות שלי אנונימיות כנהוג במחקר אקדמי, ולא הבנתי אז שזה בלתי אפשרי במחקר שהנושא שלו הוא שמות. לא ידעתי בהתחלה עד כמה גדולה החשיבות של השם הספציפי ומאפייניו).

ספרי על שיתופי הפעולה שמתרחשים בתהליך הוצאתו של הספר?

אחרי שהבנתי שלא אוציא את הספר עם הוצאה ממוסדת, הבנתי גם שלא אוכל לעשות את זה ממש לבד, כי יש לי עבודה במשרה במלאה, וארבעה ילדים, וחיים שאין בהם מקום להכניס סיכה. חיפשתי שותפה לדרך ומצאתי את גלי בסודו שיש לה ניסיון בקמפיינים של גיוס המונים וגם בכתיבה ובהוצאה לאור של ספרים. גלי היא השותפה שלי לפרויקט הזה היום, ויחד מצאנו את אלונה מילגרם, המאיירת, ואת הוצאת נוצה שגם היא מנוהלת ובבעלות שתי נשים שעבדו שנים רבות בעולם המו"לות. בלי להתכוון יצא שיש כאן קבוצה של נשים שנקשרה לפרויקט הזה. וכל אלו בנוסף לעשרות סטודנטיות שלימדתי לאורך השנים ונחשפו למחקר שלי, ולחברות ועמיתות רבות שהיו שם איתי מתחילת הדרך ליוו ותמכו מאז ועד היום בכל הגלגולים.

מיכל, המון הצלחה עם הספר ועם המיזם בהדסטארט!

 

 


150 חברים חדשים!

שיר סטירי על חוויית הפייסבוק מאת נילי אושרוב

1959277_784432254918280_148375035_n-medium

נילי אושרוב

פועלות ברשת מארחת את נילי אושרוב – סופרת, משוררת, עורכת וסאטיריקנית עם שיר מקסים שכתבה על הקלות (הבלתי נסבלת?) של רכישת חברים בפייסבוק.

השיר הסטירי מדגיש את הפער שבין חוויית החברות בעולם הווירטואלי לבין חווית החברות המתרחשת בעולם המציאות, במפגשי פנים מול פנים – נושא שעלה שוב ושוב בשיחות בין חברות פועלות ברשת על הכניסה לעולם הדיגיטלי.

 

* *

להמשיך לקרוא


הראיון הפמיניסטי – איריס כגן חכמון

לקראת מיזם נשים מעלות סטטוס ראשון לציון וסדנת נשים מנהיגות את המחר מבית היוצר של פועלות ברשת, ראיון ראשוני של ד"ר שלומית ליר עם איריס כגן חכמון, יועצת לראש עיריית ראשון לציון בנושא קידום מעמד הנשים ושוויון מגדרי, ושותפה להקמת עמותת "אלף מעשים טובים".

איריס, איך גילית את הפמיניזם שלך?
גיליתי את הפמיניזם שלי בגיל חמש, כשאחי נולד אחרי שתי בנות, הלמה בי ההכרה שלהיוולד בן זה להיוולד עם כתר מלכות, וכדי להיות מלכה או לפחות בחצר המלוכה, אני %d7%90%d7%9e%d7%90-3-%d7%9e%d7%95%d7%9b%d7%9fנדרשת למגוון הוכחות, אז גיליתי … ושם בדיוק התעצבה תודעתי.
מהי בשבילך העצמה נשית, או איך את רואה תהליכים של חיזוק נשים?
אני לא מאמינה בתהליכי העצמה. אני יודעת שכולנו גדולות וגדולים ואין צורך להעצים אף אחת ואחד. כל מה שנדרש זה לסייע לאנשים להכיר את עצמם, להסיר חסמים ולקרב אותם לערכים שלהם. אני מאמינה שכשאנשים פועלים מתוך תשוקה ובמתאם לערכים שלהם הם פועלים במצוינות.

מהו החזון שלך לגבי מנהיגות נשים?
מנהיגות הינה תפיסת עולם המבקשת לראות את האחריות שלי על העולם. בעולמינו אנחנו מחונכים לשאת עיניים כלפי המנהיגים שלנו ולא להתבונן במראה. כל אחת מאתנו מנהיגה. מסוגלת ויכולה לחיות חיים מלאי משמעות לטובתה הגבוהה ולטובת הכלל. אני מאמינה שיש לחנך למנהיגות בכל המישורים: בבית ובזירת התעסוקה. חובתנו להשמיע קול וליזום פעילות אזרחית למען שינוי במרחב הציבורי ובמרחב העירוני, תוך חיזוק תהליכי הטמעת מודעות למגדר, לקיימות ולשוויון במדיניות המוניציפלית.

איזה נושאים את מקדמת בפעילותך הציבורית?
אני פועלת במסגרת תפקידי ובכפוף ללשון החוק היועצת לקידום מעמד הנשים לקידום שוויון וצמצום פערים במגוון תחומים הנוגעים לעולמן של נשים: זכויות חברתיות, מניעת אלימות, עידוד תעסוקה, קידום החינוך, העצמת מנהיגות, תחבורה ידידותית, אורח חיים בריא ועוד.
פיתחתי וייסדתי בראשון לציון מודל ייחודי "רשת נשים" המבוסס על מנהיגות נשים פעילה לקידום שוויון, איתור צרכים ובניית מערך שירותים בארבעה כיווני התפתחות עיקריים: תמיכה בנשים על רצף החיים, פיתוח מנהיגות נשים, הטמעת חשיבה מגדרית בתוכניות העבודה ברשות והכשרתה של זירת התעסוקה להשתלבותן של נשים במודלים של תעסוקה מכבדת צרכי משפחה.
ברשת הנשים כשמונה פורומים שני מרכזים וכחמישה מיזמים הכוללים: מרכז זכויות נשים, מרכז אימון וייעוץ לאישה, פורום נשים בעסקים ובקריירה, חממה עסקית, פורום נשים דת ומסורת, פורום נשים יוצרות, פורום נשים בטכנולוגיה פורום ספורט ואורח חיים בריא, פורום תרבות ופנאי ממבט מגדרי, פורום מנהיגות אל העתיד.
מיזם התומך בנשים בעת לידתן – "אם לאם", "גשר של אהבה" – סבתות מאמצות לנערות במצוקה, לצדך בעת חולי ומיזם ביקור המלאכית המוודא שאף אישה לא תיוותר לבדה.
אנו פועלות באוויר וביבשה בעבודת צוות ייחודית כל הידיים יחד – עובדות על כמה פרויקטים במקביל, משתפות פעולה בתוך הפורומים וביניהם ומכירות את עצמינו במגוון כובעים. רשת נשים עבורי זו משפחה .

מדוע התחברת דווקא למיזם נשים מעלות סטטוס?
אישה לעולם לא תגדל להגשים את חלומותיה, להיות מנהיגה ומובילה, אם כל חייה טופטף לתודעתה המתעצבת רק מסר אחד – "אישה שווה היא רק אישה יפה". נערות צעירות, שמופגזות מכל עבר בדימוים נשיים סקסיסטים וחסרי ערך, בסוף יאמינו שזה המקום היחיד שנועד להן בעולם.
כי כך פועלת ההכרה – חוזרים על המסר מספיק פעמים בסוף הוא נקלט והופך להוויה ומציאות חיים. האחריות לשינוי מוטלת על כתפינו. אני מאמינות שנשים צריכות לנהל את הנרטיב הנשי בעולם. זו הדרך היחידה להתחיל לסדוק את הדימוי הנשי המעוות שנכפה עלינו יש לפעול לחשיפתן של נשים מובילות בעסקים, במהלכים מדיניים, חברתיים, נשים שעוסקות במדע ובחינוך לעודד אותן לספר את הסיפורים של עצמן לכתוב אותם בכל ערוץ מדיה אפשרי ולספר אותם על כול במה.
האם תוכלי כבר לגלות מהו הנושא עליו תכתבי סטטוס שאת עומדת לכתוב?
במסגרת תפקידי כיועצת לקידום נשים וכמאמנת עסקית ואישית אני פוגשת נשים רבות. בשנים האחרונות, מתרכזת בעבודתי בהרחבתו של מנעד הבחירה החופשית עבור נשים. אני מניחה שאכתוב על הנושא הזה בהקשר אישי וציבורי.

תוכלי לספר לנו עוד קצת על עצמך ועל פעילותך החברתית?
אני בת 57, לומדת ומתפתחת בהתמדה ולאורך זמן במסירות ובאהבה אינסופית. בשנים האחרונות הרחבתי את תחומי הלימודים והעניין שלי ונחשפתי ללימודי הבודהיזם. מצאתי בדרך זאת מרגוע ותשובות לשאלות הרבות שניקרו במוחי. לצד לימודי האימון והמגדר אני אישה גאה מרגישה בטוחה בעצמי היום יותר מתמיד.
אימא לשלושה ילדים זיו פז ושי, שכל אחד ואחת מהם השראה ענקית לעצמאות נחישות, יצירתיות, נדיבות, אהבה ותרומה לעולם. מוקפת באהבה ובתמיכה ויודעת שזכיתי.
כשותפה להקמת עמותת "אלף מעשים טובים" מאמינה במוטו: עשו שלושה מעשים טובים וצברו אלף בשנה, מתוך הבנה עמוקה שזריעת חסדים יוצרת גן עדן בעולם הזה.
רואה זכות גדולה להיות חלק מרשת נשים ענפה ואקטיביסטית הפועלת במרחב הציבורי במגוון תחומים לצמצום פערים ולקידום שוויון לטובת הנשים בפרט וכלל התושבים.
איריס תודה רבה על ראיון ומעורר השראה!

נשות ראשון המבקשות לקחת חלק במיזם נשים מעלות סטטוס בשיתוף המשרד לקידום מעמד האישה בעיריית ראשל"צ – אותו יזמה, אצרה, הפיקה וערכה ד"ר שלומית ליר, מוזמנות לנסח "סטטוס" קצר: פסקה בת מספר שורות, המביעה דעה אישית בנושא משמעותי לך, שחשוב לך להשמיע לגביו את קולך.

מי שיש להן מה לומר על המתרחש סביבן, על חייהן של נשים בעולמינו ועל חייהן, מעוניינות להביע את דעתן בענייני חברה, אקטואליה, פוליטיקה, כלכלה, שלום וביטחון ולהגיע לקהלים נרחבים יותר על מנת להשפיע על העולם סביבן – מוזמנת לשלוח לנו טקסט בין 700 תווים לטופס המקוון.

אנחנו נסייע להפוך את הסטטוס שלך לויראלי.


נפרדות מרונית אלקבץ

אשה חזקה היא אשה שרושמת את עצמה לתוך ההיסטוריה. שמאפשרת לעצמה להיות פוליטית. שמרשה לעצמה להביא את עצמה לעולם כפי שהיא.

רונית אלקבץ (1964-2016) הייתה מהדיוות המוכשרות ומעוררות ההשראה של הקולנוע בישראל. שחקנית, תסריטאית ובימאית בלתי נשכחת שהטביעה את חותמה ביצירות מופת בלתי נשכחות.
להלן דבריה מתוך טור שכתבה בידיעות אחרונות לרגל יום האישה.

"אני יודעת להיות נאמנה לעצמי, זה מה שאני יודעת. זו הבחירה שלי, ללכת עד הסוף. ללחום. לא לצמצם את המהות שלי. לשאוף תמיד לטוב יותר, תוך כדי תנועה ועשייה. זה מה שאני יודעת.

ביום שהבנתי שאני כאדם, כאישה, כיוצרת, לא הולכת לשום מקום בלי הלב שלי, בלי האנרגיה הזו שמבקשת ממני לנוע קדימה ולנצח את הבינוניות, הבנתי שאני חופשיה. איזו הקלה.

אפשר לקרוא לזה בכל מיני שמות, חשבתי, וגם פמיניזם.
כל כך פשוט. כל הפמיניזם הזה הוא כל כך אישי, וטוב שכך. כי מהאינטימיות הזאת את יוצאת אל העולם, משמיעה את קולך, והעולם מגיב אליך.

והשרשרת האנושית הזו שאת חלק ממנה היא עוצמתית ביותר. ואין לך ערך בלעדיה. כשאת מבינה את זה את רוצה לצעוק את זה. כאן ועכשיו. כי זה הזמן שלך, ברגע הזה, לעשות ולהגיד את דברייך. זו הברירה הנהדרת שלך.

לא להכנע לשום תכתיב שלא מדבר עבורך ובשבילך. לא להיות מונעת מפחד. את הויתורים את עושה כי את רוצה בהם. את חופשייה ללחום גם את מלחמתו של האחר כי הכוח שטמון בחירות שלך, הוא נגזרת של נשיותך.

וכמה את יפה.
וכמה את נשית.
וכמה את אהובה.

את לא כפופה לחוק של איש, אך גם לא כפופה לחוק סימבולי שמגדיר חופש נשי מה הוא. את נהדרת בנעל ספורט, ועל עקב 20 סנטימטר. עם בגדים, ובלי בגדים. בפוזה הזאת או בפוזה ההיא. זכרי, את חופשייה. את יוצרת את הדימוי. כל יום מחדש מגדירה את המרחב שלך.

את מחוייבת לעצמך ואת מחוייבת לתהליך אותו החלו נשים רבות ואמיצות, שביקשו לעצמן ולעולם בו הן חיו, משהו טוב יותר ממה ש"הטבע" הכפוי ניסה להכתיב להן. לנו.

ולכן אנו הנשים מתבקשות לחווית חיים עירנית וסקרנית.
חייתית כמעט.
כמו גם לרגישות, חמלה ונתינה.
כי לנו הנשים יש אנר – גיה יחודית שרק אנחנו יכולות לתמוך ולעזור באמצעותה.
לנו הנשים יש זכויות שעלינו למנף ולהשביח. בלי פחד.
בלי חרטה.
לדעת שבכוחך להעצים את העולם.

ואותך דרכו. בהיותך אחת ויחידה, מיוחדת במינה.

אני מייחלת שכל אחת מאיתנו תשתמש בכלים שניתנו לה כדי להאיר את הדרך לבאים אחרינו.

זו הרגשה נהדרת, לקחת אחריות, לא רק למען הנשים, אלא למען העולם הזה בכלל."

יהי זכרה ברוך.


%d בלוגרים אהבו את זה: