תגית: חיים בחו"ל

מדריך קרן כהן למעבר לתרבויות מגוונות….

היום בפועלות ברשת מתארחת פמיניסטית מקסימה שהכרתי כאן בבוסטון. קרן כהן, מוכרת לכל מי שפעילים במעגלים של ישראליות וישראלים והקהילה המקומית מאחר והיא עוסקת בתחום מאוד חשוב שבישראל אין אליו מודעות מספקת – מגוון: diversity היא יועצת לתחום כמו גם לתחום הנגשה תעסוקתית לאנשים שיש להם צרכים מגוונים. קרן הסכימה לחלוק מהידע שלה אודות ההבדלים התרבותיים הקיימים במעבר למדינה חדשה. הריאיון אתה מעניק טיפים רבים בכל הקשור למעבר מישראל למדינה אחרת, ומתאים במיוחד למי שחושבות וחושבים לעשות קפיצה ארוכה, או קצרה לחו"ל.

 

היי קרן, תודה רבה על המפגש והנכונות לחלוק מהידע שלך. מה להבנתך הנושא הכי חשוב במעבר לארץ חדשה, בכל הקשור לפיתוח שיחה עם אנשים שאיננו מכירות?

אני אפתח ואדגיש עד כמה לאשים בתרבויות אחרות, מזג האוויר הוא נושא שאפשר להעמיק בו, כאילו שהוא הנושא הכי חשוב בחיים. כשמישהו מגיע למדינה אחרת הוא עלול לחשוב שמשהו לא בסדר אתו, מאחר ואנשים מסוגלים להתעמק שעות בנושא. גם כאשר מתרחשים אלף דברים בחדשות, יש הומלסים שישנים בבוקר בחוץ והמון נושאים של חיים ומוות בסדר היום הציבורי – ועדיין אנשים ידברו על מזג האוויר. מומלץ לישראלים להפנים ולהבין את זה, כי אצלנו זה לא אותו הדבר.

מה עוד נחוץ כדי להיערך לשהות בארץ אחרת?

נושא חשוב הוא החגים. רוב העולם מזכיר את החגים של רוב הדתות. החגים הם צרכנות בלתי נלאית של קישוטים, עטיפות ומתנות ויחד עם זאת בחגים עשויים להרגיש בדידות גדולה.

מה שכיף בחו"ל הוא סופי השבוע הארוכים. מלבד זאת שיום ראשון הוא יום חופש,( שישי הוא יום עבודה מלא) הגאונות של השיטה הקפיטליסטית היא שאין תאריך מדויק לחלק מהחגים אלא קובעים למשל- יום שני השני בחודש ינואר…ואז החג מתפרש על פני 4 ימים. יש הרבה מאוד זמן פנוי. הדרך להתעדכן בתרבות החגים ולדעת להיות מנומסים ולברך אנשים בצורה ראויה היא להרכיב לוח שנה של מועדים מקומיים כדי להיות בני-תרבות ולא להרגיש חריגים ומוזרים.

החגים הם דוגמה אחת לאופן שהחיים כאן מתנהלים ביחידות מדידה ומידה שונות לחלוטין משלנו. את התאריכים כותבים הפוך, למשל 1.12.18 זה השניים עשר לינואר! שלא לדבר על כך שלפחות האמריקאים חיים ומתכננים כמעט הכול שנה קדימה. אחת השאלות הנפוצות היא: איפה תבלו בחופשה הבאה.

הסקלה של יחידות צריכה שונות לחלוטין מישראל- פאונד ולא ק"ג, צריכת דלק במייל לעומת קילומטר, מידות של מיטות KING QUINE, (לשמיכות אין, בכל מקרה, ציפות, אולי במקרה אפשר למצוא DUVE); או איך למדוד גובה באינצ'ים, או משקל של חפצים; מידות נעליים שונות בכלל ובין נשים וגברים ועוד. כמעט הכול הפוך…. מומלץ להכין סקלה כתובה, כי כל הזמן צריך לעבור בין הטרמינולוגיה שלך למקומית.

אחד הנושאים ששמתי אליו לב, הוא השוני ביחס למרחב האישי תוכלי לספר בכמה מילים על נושא זה?

רוב תרבויות העולם לא מדברות עם הידיים. הישראלים מתאפיינים בכך שהם בדרך כלל לא שומרים על המרחב האישי ולא פעם מעוררים כעס או אגרסיה מצד הסובבים.

לא פלא שרוב העולם אימץ את המילה "חוצפה" ביטוי שאין לו תרגום ייעודי, אלא התנהגות ייחודית לעולמנו. להבין את המקור של הצורך של אנשים אחרים במרחב אישי זה מהות היחסים בין בני אדם בעולם הרחב. המרחב האישי משקף את רמת הקשר, רמת הכבוד המקצועי שרוכשים לך, רמת הסטיגמה – התיוג כבן או בת תרבות, ולכן צריך להסתכל על זה בצורה עדינה ולהבין שלכל אדם יש לתת את המרחב הגופני שלו וגם את המרחב הנפשי שלו – בניגוד לתרבות הישראלית, לא שואלים שאלות שאינן מובנות ולא מחפשים לדעת על בן אדם מעבר למה שהוא מוסר. לא מזכירים לאדם תשובה שהוא נתן כדי לא לתפוס אותו במילה. מהלכים על חוט דק, גם בין קרובים ובני משפחה. בעולם העבודה זאת אקסיומה על אחת כמה וכמה. כי אין צפייה ליצרית קרבה אישית באזור מרחב העבודה.

יהיו תרבויות שאנשים ישכילו להבין שצריך להכיר את השותפים שלך, הם יעשו את זה מחוץ לשעות העבודה במרחב שהוא קשור – לא בבית, בבר, והם יצטרכו לשתות הרבה מאוד כדי להצליח להתקרב ולצאת מגבולות המסגרת המקצועית של עצמם.

גם באירועי חברה, תופתעו לגלות שהשתייה היא הכלי הראשון במעלה כדי לאפשר לאנשים להיפתח. ותמצאו את עצמכם בסיטואציות הזויות שהמנהל הכי בכיר, או המדען הכי רב חשיבות בתגליותיו משתטים על כדי איבוד קשר עם המציאות, ואף אחד לא מהרהר בזה או זוכר להם את זה לרעה יום למחרת, כאשר נפגשים שוב במרחב העבודה.

להבדיל מישראל, במרבית המקומות, לא מקובל לבזבז שניה בזמן יום העבודה על שיחות סרק. הרעיון של קפה במסדרון בדרך כלל אינו מקובל.

אנשים מדייקים בזמן הארוחה שלהם. ב-12 כולם נוהרים כמו רובוטים לקפיטריה, ממעטים לשוחח גם בזמן הארוחה או בתור ומקצים לתזונה המדודה מקום כדי להמשיך לעבוד ולא להכביד על הגוף.

  • סרטון מצחיק של השגריר האוסטרלי על התרבות הישראלית

תוכלי לתאר לי את אופי המפגשים כאן עם אנשים?

מפגשים אישיים בין שכנים, או בין מכרים, או בני משפחה מקומיים – גם הם נשמרים בגבולות מוכרים. פותחים יומן הרבה הרבה זמן קודם לכן, קובעים פגישה ומראש מגדירים את אופיה או לאיזה סגנון של אוכל לצפות. כשמישהו פוגש אותך ואומר בו ניפגש לקפה לפעמים הכוונה היא סתמית אז אל תצפו לפגישה. כשמזמינים הכול צריך להיות מאוד ברור מאיזו שעה עד איזו שעה. אין הפתעות. לפעמים עד רמה שישאלו אותך אם תאכל בורגר או נקניקיה. כשתגיע תבין שלא פותחים שולחן כמו בישראל ויש בדיוק אותה כמות לכל אחת ואחד ואין מקום לביס נוסף. ההבדלים האלו קיימים גם אצל יהודי התפוצות. אם אתם נוטים לחשוב שיש בינינו איזה שהוא דמיון תתפלאו לגלות שיש חוסר הבנה מהותי בין התרבות היהודית והישראלית וצריך לעבוד מאוד קשה כדי להבנות את הקשר.

תוכלי לומר לי כמה מילים על תרבות הצריכה?

רוב העולם כידוע אוכל בשעות אחרות מישראל. מקפידים על ארוחת צהריים קלה וזמן הארוחה הגדולה – ניתן לו מקום מאוד מכובד כזמן פרטי שאסור לאף אחד להטריד אותך, לא בפרסומות, לא בשאלות ממקום העבודה, הורים של חברים ובני משפחה. בשש-וחצי אוכלים. כאימא, אין פה שום חמלה, ואף אחד לא יציע למישהו שבמקרה נקלע לזמן הזה להישאר לאכול (דינר). כמו כן גם אצל ילדים המתארחים זה אצל זה. המזון שאוכלים ברוב העולם, בשונה מישראל הקטנה, מכיל הרבה מאוד משמרי מזון כי השינוע ממקום למקום היה ועודנו גדול יותר, מזג האוויר משתנה ממדינה למדינה – לכן המזון מותאם להיות על המדף מינימום שלושה חודשים. צריך להבין שיש מחיר בריאותי למשמרי המזון שהגוף שלנו מקבל וזה דורש חיפוש מקומות שמחזיקים מזון טרי שבושל באותו יום, או לחם שנאפה באותו שבוע בנרות. דורש הרבה מאוד התמסרות למטבח מאשר בישראל כאשר קל למצוא מזון טרי מבושל גם הביתה.

המחיר הוא במשקל, אנחנו העלנו כאן במשקל ולקח הרבה זמן להוריד חזרה. צריך להיות ערוכים להבין שהגוף עובר שינוי שצריך להיות מוכנים לו. גם הטעם של המזון היבש אינו דומה בשום צורה למה שאנחנו מכירים. הרבה ניסוי וטעיה הרבה זריקת כסף לפח ולוקח זמן עד שמוצאים את הדרך לקנות את המוצרים הספציפיים בסופר ספציפי או לחלק את הקניות למספר מקומות.

שמת לב ליחס שונה לחיות כאן?

המקום שניתן כאן לחיות הוא רציני יותר, כדי לקבל אפילו ארנבת, חייבים להתחייב לטפל בה, אם אתה לא רוצה אותה, עליך לוודא שמשפחה אחרת תקבל אותה.

בכל חנות, יהיה בחוץ מים לכלבים. ויכבדו אותם. וצריך לתת לכלב כבוד.

אם לא מתייחסים לכלב בכבוד, זה יהיה פגיעה בכבוד. מה שבישראל לא קורה. אלו דברים שמעידים רבות על האדם. אם לא תגידי שלום לכלב, את עלולה לאבד את הקשר הידידותי עם בעליו.

מה בדבר זכויות נשים?

מאחר ואין כאן חוק חינוך חינם מגיל שנתיים, נשים נאלצות פעמים רבות להישאר עם הילדים בבית וגם מסגרות כמו ג'ימבורי או גני משחקים הם מאוד מוגבלים בגלל הבדלי מזג האוויר לאורך השנה וכל פעילות שמוצעת על ידי גוף ממלכתי היא לשעתיים בלבד. גם זה משתנה כל שמונה שבועות, כך שהאימהות מתורגלות להיות מזכירות אישיות שנאלצות לחדש את הרישומים של הילדים בחוגים, בפעילויות, לתכנן בעצם את השנה הבאה. כבר עכשיו אני מתכננת את כל 2019. כל הזמן הכל מתוכנן לעתיד.

מה תוכלי לומר על האופן שבו תרבות השיח שונה?

יחס מכבד לשני זו חובה. אין להיכנס לדבריו של השני. אם מישהו מתחיל לספר לך בפרטי פרטים דבר מה, תאלצי להקשיב לו.

אף אחד לא ייקח אותך לעבודה, אם לא יהיה לך מקור מפנה: REFERENCE למישהו שאתה מכיר. חשוב להכין את הקרקע. מישהו צריך ללחוש על אוזנך שהוא מכיר אותך באמת כדי שיקראו את הקורות החיים שלך. פרוטקציה זה מסט ולא נחשב דבר רע. גם בקורות החיים מפוצצים בהצלחות ומגזימים בפרטים.

מה מוסר התשלומים כאן?

חשוב לכל מי שחושב להתגורר במדינה אחרת להכיר את המושג – היסטוריה של אשראי (credit history). מירב הרשויות במדינה מחוברות ואוספות מידע על היושרה וההקפדה על הכללים והחוקים. כמות הטופסולוגיה שנדרשים למלא בעת רישום לאי אילו מהגופים שנותנים שירותים היא בלתי נדלית וצריך לתכנן מראש את קיזוזי המס ואת יכולת העמידה לפרוע חשבונות, הרבה זמן לפני שניצלת אותם בפועל. אתה צריך לנבא כמה תרופות תצרוך ברבע השנה הבאה ולשים בצד כסף כדי לכסות על ההוצאות ואם לא ניצלת הכול תוכל להעביר רק חלק מהכסף ואת חלקו תאבד. תכנונים כאלו נדרשים בהרבה מהגופים ואנו הישראלים שרגילים שתמיד אפשר לדבר עם איזה פקיד שיכסה על הטעות שעשינו מגלים שאין פרצות בכללים.

כמה מילות סיכום?

בסופו של יום צוברים הרבה חוויות – אבל צריכים להגיע מוכנים לשונות ולכבד אותה.

 


%d בלוגרים אהבו את זה: