תגית: מיטו

#מיטו באקדמיה בישראל?

לרגל צאת הספר MeToo # באקדמיה בישראל?! הנותן מענה למגוון שאלות העוסקות במניעת הטרדות מיניות באקדמיה, בלוג פועלות ברשת מארח את פרופ' רחל ארהרד, שכיהנה בתפקיד הנציבה למניעת הטרדות מיניות באוניברסיטת תל אביב למעלה מחמש שנים לשיחה על פועלה ועל ספרה החדש.

שלום רחל ברכות על צאת הספר. האם תוכלי לספר לנו מה הוביל אותך לכתיבתו? 

כתבתי את הספר על מנת לשפר ולקדם באופן משמעותי את ההתמודדות עם התופעה הפוגענית והרסנית של ההטרדות המיניות. במהלך השנים בהן מילאתי את תפקיד הנציבה למניעת הטרדות מיניות באוניברסיטת תל אביב, ועמדתי בראשות הפורום bsafe , צברתי ידע וניסיון עשירים באוניברסיטת תל אביב בפרט ובמערכת ההשכלה הגבוהה בכלל. שכן, אני מאמינה כי על המוסדות להשכלה גבוהה להוות מודל לרף מוסרי גבוה ומגדלור ערכי לחברה בישראל.

 

בתקופה בה כיהנת בתפקיד הנציבה למניעת הטרדות מיניות באוניברסיטת תל אביב הקמת את הפורום bsafe- קמפוסים ללא הטרדה מינית, תוכלי לספר בכמה מילים על יוזמה זאת?

זמן קצר לאחר כניסתי לתפקיד הבנתי כי הנציבה למניעת הטרדות מיניות בודדה לנפשה במערכת המורכבת – בתוך המוסד האקדמי ומחוצה לו. אזי יזמתי את הקמת הפורום bsafe  – קמפוסים ללא הטרדה מינית, והצעתי לנציבות באוניברסיטאות ובמכללות לקיים מפגשים משותפים שבהם נלמד זו מזו, נעשיר זו את זו ונתמוך אישה ברעותה. במסגרת הפורום התקיימו ימי עיון, סדנאות ומפגשי היוועצות ולמידה כמו גם קבוצה אינטרנטית להיוועצויות בזמן אמת. לאחר התיקון לחוק ב 2014 שחייב השתלמויות לנציבות חדשות, נערכו במסגרת הפורום ההשתלמויות הנדרשות, שנתפרו בקפידה והותאמו לתרבות הייחודית של המוסדות להשכלה גבוהה. הפורום היווה מערכת העצמה, תמיכה, העשרה ולמידה לנציבות בכל המוסדות.

 

האם יש נתונים שיכולים לספר אודות שיעור ההטרדות המיניות באקדמיה? האם יש אפשרות להשוות בין מוסדות שונים? האם אנחנו במגמת עלייה או ירידה בשיעור התלונות?

לנתונים המצויים בידינו יש להתייחס מצד אחד בספקנות משום השונות הרבה בעצם ההגדרה של המושג "הטרדה מינית", והאוכלוסיה/המדגם בסקרים אינו מייצג. מסיבות אלה גם  אין אפשרות להשוות בין מוסדות. מצד שני ישנה עקביות בנתונים שמספקים מזה כעשור סקרי התאחדות הסטודנטים, שמהם עולה כי שיעור ההטרדות המיניות במוסדות אקדמיים יחסית נמוך. יש לאחרונה עלייה קלה בלבד במספר הפניות/תלונות אל הנציבות, אך אין בכך כדי ללמד על ירידה בהטרדות עצמן.

 

במחקר שלי אני עוסקת רבות בנושא השתיקה בקרב נשים. מה מאפשר לאישה להתגבר על מחסומים של שתיקה ומדוע, עדיין, גם היום, סטודנטיות רבות בוחרות שלא להתלונן?

אכן, מירב הסטודנטיות כ – 90% מהמוטרדות בוחרות שלא להתלונן. הליך הבירור – המלווה בשיחות, בדיקות, חשיפה אפשרית, מתן עדות ועדת משמעת וחקירות נגדיות – מעורר קושי רגשי עמוק והרסני וקשור גם למחיר משפחתי חברתי כבד. סטודנטיות שהוטרדו מינית מרגישות לא אחת כי עברו הטרדה נוספת בזמן ברור התלונה, והטרדה קשה בעת מתן העדות בבית הדין המשמעתי בו הסנגורים של הנילון לא יהססו מלהשפיל ולקעקע את אישיותה ואת עדותה של הסטודנטית שהוטרדה.

 

להבנתך, האם יש מקום ללחוץ על מי שהוטרדה מינית להגיש תלונה? והאם החשש האפשרי שיש בהגשת התלונה בכדי להפריע למסלול הקידום האקדמי מוצדק?

השאלה מציגה את הדילמה הקשה ביותר עמה התמודדתי לא אחת – עד כמה להפעיל לחץ על מי שהוטרדה מינית להגיש תלונה. שכן בשלבי קריירה מתקדמים, לסטודנטית/דוקטורנטית/חוקרת צעירה תלות רבה מאד בחבר/י הסגל הבכיר ובמכתבי המלצה שיקבעו את גורל הקריירה העתידית שלה. הגשת תלונה נגד חבר סגל עלולה "להכתים" אותה בקהילה המקצועית ולפגוע אנושות בקריירה שלה. מאידך, על מנת להוקיע ולהעניש את המטרידים מינית ולפעול על מנת שהקמפוסים יהיו נקיים מהטרדות מיניות ובטוחים, חייבות להיות מוגשות תלונות. מבלי שמוגשת תלונה, ומבלי שהמוטרדת תמסור עדות לא ניתן להעמיד לדין את המטרידים.

 

בעידן של חשיפה מוגברת בחסות המרחב הדיגיטלי, מהי להבנתך השפעת הרשתות החברתיות על התמודדות הנהלות המוסדות עם ההטרדות המיניות?

לדעתי, הרשתות החברתיות מאיימות מאד על הנהלת המוסדות האקדמים ולא אחת הן הן שמניעות אותן לפעול . בתחרות הקיימת כיום בין המוסדות כל אוניברסיטה ומכללה עושה  כל מאמץ לשמור על השם הטוב ועל היוקרה, ועל כן היו מעדיפות להסתיר ולטייח את אירועי ההטרדות המיניות. ברם הרשתות החברתיות אינן מאפשרות זאת לשמחתנו ומאלצות את הנהלות המוסדות להגיב ולפעול.

 

תוכלי לספר על מקרה אחד שהשפיע עליך בחמש שנות כהונתך בתפקיד?

כל פנייה ותלונה שטפלתי בה השאירה את עקבותיה: המפגשים רובם טעונים רגשות שליליים עוצמתיים: אשמה, בושה, כעס, פחד, חרדה ועלבון עמוק.  בצד המחיר הרגשי, חל תהליך בו נסדק האמון בבני האדם. כך, לא אשכח את אותו חבר סגל שבבכי מחמיר לב טען בתוקף כי לא היו דברים מעולם, וכי לא היה קשר מיני בינו לבין הסטודנטית המתלוננת. יתר על כן הוא תאר את הסבל העובר עליו ועל משפחתו מזה מספר שנים בגלל התלונה. בהמשך הברור הסתבר כי הוא שיקר במצח נחושה, לא הביע חרטה, לא לקח אחריות והתייחס ליחסיו עם הסטודנטית כ"תאונת דרכים שאחריה יש נזקים".

 

תודה רבה והצלחה לספר ולכל העושות והעושים במלאכה החשובה של מיגור תופעת ההטרדות המיניות במוסדות להשכלה גבוהה ובכלל.

 


%d בלוגרים אהבו את זה: