בכוח המבט הנשי – הסרט "להציל את נטע"

בימים בהם נראה כי העולם צועד אחורה בכל הקשור למעמדן של נשים, סרטו של ניר ברגמן להציל את נטע מציג אופק חדש של תקווה. עלילת הסרט, שעובד ונוצר בהשראת ספרו של ערן בר-גיל, ברזל (כתר, 2007) מביאה את סיפוריהן של ארבע נשים וגבר אחד. בדרך היא מתארת את התפוררות השליטה הגברית הישנה ואת יכולתן של נשים לתפוס כוח וחזקה על חייהן, באופן הנוגע לטובה בחיי המצויים סביבן.

הסרט מייצר פסיפס המורכב מארבעה סרטים קצרים, שכל אחד מהם מתמקד באישה חזקה הנמצאת בצומת משמעותית בחייה (רותם אבוהב, נעמה ארלקי, עירית קפלן ונטע ריסקין). החוט המקשר בין הדמויות הוא גבר מגודל וארוך שיער בשם נטע (בני אבני), הצץ באקראי בחייהן של הגיבורות ולוקח תפקיד משני במתרחש בעולמותיהן.

להמשיך לקרוא


תזכורת לאסא כשר: הכל פוליטי

פרופ' אסא כשר הוא אדם מרשים ורב הישגים בתחומים רבים. יחד עם זאת הנחייתו שלא לדבר פוליטית במסגרת האקדמיה מקוממת, תמוהה ופוגעת בעיקרון האתי במקום לתרום לו.

האם יש משהו שאינו פוליטי? בבסיס התפיסה הפמיניסטית ניצבות האמרות: האישי הוא הפוליטי והפוליטי הוא האישי. תפיסות אלו צמחו מתוך הגותה של קרול האנשי שכתבה "בעיות אישיות הן בעיות פוליטיות. אין בשלב זה פתרונות אישיים. יש רק פעולה קולקטיבית עבור פתרון קולקטיבי".

האם ניתן ללמד קורס על נושא כמו פמיניזם או פוסט-קולוניאליזם מבלי לדבר פוליטיקה? האם אפשר ליצור חשיבה מעמיקה ומשנת עולם ללא ההבנה של הפוליטיקה של יחסי הכוח? לא קיים ידע שאין בו היבט ונגיעה פוליטית. גם חקר ספרותי מעמיק או לחלופין חקר מדעי אינם נפרדים מחשיבה פוליטית. הידע אינו צומח מתוך עצמו בוואקום המנותק מיחסי הכוח, מהבניות תרבותיות ומהמתרחש בספירה החברתית.

להמשיך לקרוא


150 חברים חדשים!

שיר סטירי על חוויית הפייסבוק מאת נילי אושרוב

1959277_784432254918280_148375035_n-medium

נילי אושרוב

פועלות ברשת מארחת את נילי אושרוב – סופרת, משוררת, עורכת וסאטיריקנית עם שיר מקסים שכתבה על הקלות (הבלתי נסבלת?) של רכישת חברים בפייסבוק.

השיר הסטירי מדגיש את הפער שבין חוויית החברות בעולם הווירטואלי לבין חווית החברות המתרחשת בעולם המציאות, במפגשי פנים מול פנים – נושא שעלה שוב ושוב בשיחות בין חברות פועלות ברשת על הכניסה לעולם הדיגיטלי.

 

* *

להמשיך לקרוא


גוף נשים בתוך ומחוץ למירכאות

בין חוויה של דיכוי לשיח של שחרור בקריאה של קתרין מקינון ועמליה זיו

לרגל ספרה החדש והאופטימי משהו של קתרין מקינון המדברת על היכולת ליצור שינויים חברתיים מרחיקי לכת באמצעות צעדים קטנים של חקיקה, ולכל מי שאינן בקיאות בהגותה, טור קצר על משנתה המהפכנית של מקינון בכל הקשור להבנת הפוליטיקה של המיניות הנשית. בחרתי להציג את תפיסותיה החדשניות והחשובות של מקינון גם מתוך ההתייחסות הביקורתית להן, כפי שניתן לראות מכתיבתה של עמליה זיו עליה ועל פמיניסטיות היוצאות נגד הפורנוגרפיה.

קתרין מקינון פותחת את מאמרה, "מיניות, פורנוגרפיה ושיטה: 'הנאה תחת פטריארכיה'", בהצבעה על החפצה מינית כנקודה מכנסת המאפשרת לייצר אמירה על החוויה הנשית במציאות החברתית. מקינון מבקרת תיאוריות פמיניסטיות שמנתקות את המיניות מהקשרים חברתיים, יחסי כוח מגדריים ומצב היררכי בו נשים מוכפפות לגברים. בניגוד לתאורטיקנים המתבססים על מילים וטקסטים תוך ביטול הממד האמפירי של המיניות,* מקינון מתייחסת לנתונים ממקורות שונים, אותם היא מצרפת כנספח למאמר, ומציגה נתונים כמותניים מעוררי אימה אודות ממדי האלימות המינית כלפי נשים. מהנתונים אותם היא מביאה עולה כי למעלה מ-92% מהנשים בארצות הברית יחוו הטרדה מינית, וקרוב למחצית מכלל הנשים יחוו אונס לפחות פעם בחייהן.

להמשיך לקרוא


%d בלוגרים אהבו את זה: