סופשבוע מול המראה

לתעשיית היופי השפעה עצומה על דימוי הגוף. בעיקר בכל הקשור לבנות נוער ונשים:

91% מהנשים לא שלמות עם גופן ועושות דיאטה כדי להשיג את מבנה הגוף האידאלי מבחינתן!
70% מבני הנוער מגדירים את דימוי הגוף האידאלי ככזה התואם את מה שהם רואים במגזיני אופנה.
5% מהנשים ניחנות בממדי גוף הדומים באופן טבעי לאלו המוצגות במדיה.
650 מיליארד דולר צפויים להיכנס לכיסה של תעשיית הרווחה מדי שנה.

לציון חמש שנים לחקיקת החוק, yes דוקו מקיים סופשבוע, מה-28.12 עד ה-30.12, המוקדש לסרטים על דימוי גוף והקשר בינו לבין הפרעות אכילה.

כזכור, חשיבותו של "חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות", הנקרא גם "חוק הפוטושופ" בפעולתו האקטיבית נגד מודל הרזון המועצם בתעשיית היופי באמצעות דוגמניות בתת-משקל ושימוש בפוטושפ.
החוק מחייב דוגמנים ודוגמניות להציג למעסיקיהם אישור רפואי המעיד כי משקל גופם תקין. הוא אוסר על העסקתם של מי שנמצאים ונמצאות בתת-משקל ומחייב פרסומות לציין מפורשות אם וכאשר נעשה שימוש בתוכנת עריכה להצרת היקפי הגוף.

הצגת נושא דימוי הגוף

להלן תקצירי הסרטים ושעות ההקרנה:

מקומרות | Straight/Curve: Redefining Body Image
בכורה: יום שישי, 29.12, בשעה 22:00 ב-yes דוקו וב-yesVOD.
הסרט הדוקומנטרי "מקומרות" בוחן את האופן המעוות שבו תעשיית האופנה והבידור מציגות את הגוף הנשי ומנסה להגדיר מחדש את "אידאל היופי" המציאותי. הסרט מציג את סיפוריהן האמיתיים של נשים שונות, לצד שיחות עם דוגמניות מכל המידות, סוכני דוגמניות, מעצבי אופנה, תסריטאים וצלמים.

מודל יופי בלתי ריאלי. מתוך הסרט "מקומרות"

מתוך כך, הסרט מנסה ליצור תנועה שתגדיר מחדש את משמעותו של היופי, תוך יצירת מודעות לסטנדרטים המסוכנים והבלתי-ראליים הקיימים כיום.
בימוי: ג'ני מקוויל (60 דק', ארה"ב, 2017)

השפעת הפוטושופ על מודל היופי. תמונת מסך מתוך הסרט "מקומרות. STRAIGHT/CURVE: REDEFINING BODY IMAGE

אמה רוצה לחיות | Emma Wants to Live
בכורה: מוצ"ש, 30.12, בשעה 22:00 ב-yes דוקו וב-yesVOD.
סיפורה הטראגי נערה צעירה בשם אמה הנאבקת במחלת האנורקסיה ומצלמת את התמודדותה עם המחלה. הסרט – הלא פשוט לצפייה – מתאר את התדרדרותה של אמה ומציג בלוגים מצולמים בהם תיעדה אמה את עצמה.

לאחר שידור הבכורה של הסרט בהולנד, הוא עורר זעזוע רב בקרב הציבור ההולנדי. אחוז הצפיות הגבוה והרעש התקשורתי הובילו לשינוי במערכת הבריאות בהולנד בכל הקשור לטיפול בהפרעות אכילה.
בימוי: ג'סיקה ולריוס (46 דק', הולנד, 2016)

גוף של ברבי | Omg: My Barbie Body

בכורה: חמישי, 28.12, בשעה 22:00 ב-yes דוקו וב-yesVOD.
הסרט עוסק באובססיה ובהתמכרות של נשים שיעשו הכל כדי להידמות לבובת ברבי, על ממדיה הבלתי ריאליים. ההתמכרות לדימוי מוצגת מתוך מעקב אחר מי שכל חייהן מוקדשים לניסיונות להידמות לבובה באמצעות ניתוחים, איפור, לבוש ודיבור.

שנאת העצמי ואימוץ טוטאלי של הדימוי

הסרט מציג כיצד הבובה הפופולרית משפיעה לא רק על ילדות קטנות ברחבי העולם, אלא גם על דימוי הגוף המעוות של נשים בוגרות, זאת מתוך הצצה לחייהן הלא פשוטים של מי שמתחבאות מאחורי הדימוי הבובתי.


"חפץ" – תערוכה חדשה בתל אביב

ההתייחסות לגוף הנשי כחפץ בפרסומות, ביצירות אמנות ובתרבות התקשורת היא תופעה שכיחה שיש לה חלק נכבד ביצירת תרבות האונס. שוב ושוב ניתקל בדימויים ובייצוגים של נשים המדגישים את הפן המיני של האישה, באופן הגורע מהיכולת לראות נשים כאדם שלם. מדובר בבעייה חברתית שיש חשיבות רבה לדיון ולעיסוק בה בפלטפורמות שונות, כחלק מהמאץ למגדר אותה.

מכאן כי המלצת השבוע של פועלות ברשת הינה התערוכה הקבוצתית "חפץ" שנפתחה לפני מספר ימים במרכז אדמונד דה רוטשילד בתל אביב. ההיבט הוויזואלי שמספקת התערוכה תורם לדיון בנושא ייצוג הגוף הנשי במרחב הציבורי, תוך הצגת פרספקטיבות שונות לאופן בו הגוף הנשי מחופץ – בתרבות התקשורת.

התערוכה מתקיימת במסגרת שבוע האיור "ת"א 2017" ובשיתוף קרן אדמונד רוטשילד ואיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל.

בתערוכה משתתפות 30 יוצרות ויוצרים מתחומים שונים – מאיירות, אנימטוריות, מעצבות, קרמיקאיות ועוד, נשים וגברים, שנפגשו ויצרו יחד במעין חממה את פרשנותם למונחים "חפץ" ו"החפצה". התערוכה פותחת שורה של אירועי תרבות ושיח בנושאים "חפץ" ו"החפצה" שבשיאם תתקיים העצרת השנתית למאבק באלימות כלפי נשים.

להלן מספר מהעבודות המוצגות בתערוכה:

עבודתה של האמנית אפרת פרידנזון

בעבודה של האמנית אפרת פרידנזון דמות האישה מוצגת כקטועה. ההחפצה מודגשת באופן בו הדמות המורכבת מספוג, גרביונים וחרוזים – נעדרת ראש פנים, רגליים וידיים. המיקוד החזותי הוא בחזה ובבטן באופן המדמה את הקיום האנושי הנשי ככזה המתמקד בפריון בלבד.

עבודתה של יאנה גורליק

בעבודתה של יאנה גורליק בתערוכה על דימוי האישה שזור כתר תיל שעליו כתובה המילה "בושה". הדמות המוצגת ללא עיניים נושאת על שיערה שלל מילים המתארות את הדימויים המפחיתים איתם היא נאלצת לנוע בעולם. בין המילים הכתובות על שיערה של הדמות "זעקה לעזרה", "פחד" "להפסיק להיות" – כל אלו ממחישים את תחושת הפחד, האשמה, והכאב עימם נשים נעות בעולם בשל תרבות שאינה מסוגלת לראות אותן כבנות אדם שלמות.

עבודתה של האמנית שרה ג'יין חתוכה

עבודתה של האמנית שרה ג'יין חתוכה בתערוכת חפץ הם זוג כפכפי עץ. על הראשון שבהם מצוירת רגל נשית חבולה, מדממת וחבושה. על הכפכף הנשי מצוירת רגל של תרנגולת עם טלפיים צבועים בלק אדום.
המתח בין שני הדימויים בעובדה פועל להמחיש את הפער בין הקיום הנשי הפגיע במציאות הממשית לבין הדימוי של נשים לפרגיות בתרבות התקשורת

לסיכום אצטט מדבריה של רותי סופר, יועצת ראש עיריית ת"א יפו לשוויון מגדרי, ומי שהינה יקירת פועלות ברשת: "כדי להגיע לשוויון מגדרי צריך לא רק להתגבר על פערי השכר, אלא גם להמשיך ולשנות נורמות חברתיות פסולות, לקיים שיח פתוח ומאפשר, להפסיק להתייחס לנשים כאל חפצים"

התערוכה הקבוצתית מוצגת במרכז אדמונד דה רוטשילד, שד' רוטשילד 104, ת"א
שעות פתיחה: א-ה 16:00-20:00, ו' 9:00-13:00
פרטים נוספים בדף הפייסבוק של התערוכה


למה לא כדאי לנשים להתחתן?

המלצת השבוע של פועלות ברשת הוא סרטון טד מעורר ההשראה של מרב מיכאלי. בסרטון מיכאלי טוענת נגד מוסד הנישואין ומתארת כיצד הוא כובל נשים בדרכים רבות.
למרות שחלק ניכר מחברות פועלות ברשת לדורותיהן נשואות, חשוב להבין שכדאי ואפשר לחשוב ולחשב את החיים אחרת.
מומלץ בחום.


להעיר ולהתעורר עם הספר "ערות"

מפגש שיח עם האמנית שירה ריכטר בעקבות הפרק שלה ברב-המכר של תמר מור סלע – "ערות"

erotקתרין מקינון משתמשת בתיאורית אפקט הפרפר כדי לתאר כיצד לפעולות קטנות לקידום שוויון זכויות לנשים יש את הכוח לייצר שינוי חברתי משמעותי ורב ערך. חשבתי על הפרפרזה הזאת בהקשר לספרה החדש של תמר מור סלע "ערוֹת" (ידיעות ספרים, 2017) מתוך הבנה שמדובר בספר שבכוחו לחולל שינוי בתפיסת המיניות הנשית ולהשפיע על הקוראות – בעצם האקט הפשוט לכאורה של דיבור על מה שהינו – בדרך כלל – בחזקת בלתי מדובר.

הספר, המורכב מעשרים ושלושה מונולוגים של נשים המדברות בצורה פתוחה וגלויה על מיניותן, הפך תוך זמן קצר לרב-מכר, וכבר מכר למעלה מ- 30,000 עותקים.
גם בערב החגיגי שהתקיים לרגל צאתו של הספר לאור בספרייה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, האולם היה מלא מפה לפה וכלל נציגות מרשימה של דמויות מוכרות מעולם התרבות, המחקר והשיח הפמיניסטי.

בעקבות הערב, ביקשתי מפרופ' דפנה הקר, משפטנית וסוציולוגית פמיניסטית, המתמקדת במחקריה בתחום משפחות בישראל ופועלת למען זכויות נשים, שהנחתה את האירוע, לסכם את התרשמותה מהספר:

"ההצלחה המסחרית של הספר היא רק עדות חיצונית לטיבו. ההצלחה האמיתית של הספר היא פנימיותו ששבתה אותי עוד לפני שראיתי את שמו מתנוסס בראש הטבלה בעיתון הארץ. תמר הצליחה להפגיש אותי עם 23 נשים באופן אינטימי, כנה, ומורכב – כשכל אשה היא עולם ומלואו שלא קורס לאידיאליזציה של מיניות או לכאבים שפעמים רבות מדי מלוות אותה. מעליזה ידעי, הסבתא בת ה-65 שאוהבת לעשות אהבה עם בעלה בסלון, דרך אסתי זקהיים האמיצה שנאנסה בצעירותה, רננה חורש שכבר עשור מתנזרת, וקטי קמחי ולדמן שאחרי שנות טנטרה ארוכות זרקה את ספר ההוראות – כל אשה מביאה את עצמה, בעזרת תמר, מספרת, חושפת, חושבת, משתפת – וביחד הן יוצרות מניפת נשיות מהממת בחכמתה ובעוצמתה, בשוני ובדמיון שבה."

מה שניתן לכנותו כאפקט המניפה, עליו מדברת הקר, הוא חלק מבסיס החזון העומד פועלות ברשת; מתן במה לקולותיהן של נשים ממגוון תחומי החיים. מתוך התייחסות לכך שנשים מגיעות ממקומות שונים, יש להן סיפורים שונים ומאבקי שחרור שאינם בהכרח חופפים זה את זה אך נעים על ציר אחד – שחרור ושוויון לנשים.

כוחו של הספר "ערות" מצוי לא רק במקוון קולותיהן של נשים שהוא מעניק להן במה, אלא בעיקר בשל היכולת לשבור טאבו חברתי; להעז לעסוק במה שהינו עדיין, במידה רבה ובאופנים שונים, בחזקת הבלתי מדובר: מיניות נשית המתוארת דרך מבע עיניהן של נשים ומתוך סיפורי חייהן שלן. פרקטיקה זאת חשובה במיוחד בחברה שהמיניות מתוארת ונראית בתרבות התקשורת שוב ושוב דרך מבע העין הגברי – מעין מבט מדוזה המקפיא נשים לכדי אובייקט עינוג למבט המתבונן בהן. מכאן כי החשיבות במתן הבמה למגוון נשים המספרות על מיניותן מתקיימת גם מעצם האקט של לקיחת חזקה מחודשת על העונג, על החוויה ומשמעותה ועל כינון הזהות העצמית הנשית בעולם.

לרגל צאתו של הספר "ערות" לאור, בלוג פועלות ברשת מארח את האמנית, המרצה והאוצרת שירה ריכטר, שיש לה פרק בספר למפגש שיח על אמהות, אמנות מיניות והחשיפה שנוצרה בעקבות פרסום הספר.

להמשיך לקרוא


%d בלוגרים אהבו את זה: